עברתי רק כדי לראות
מהו מקומו של העבר בחיינו הבוגרים? • כיצד ניתן להשתמש בו בחינוך? • דותן לוי ושלומית רז מעגן על השימוש בעבר ככלי למידה משמעותי לעתיד • פרק 02
העבר הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. אך כמה הוא באמת משחק תפקיד בחינוך? האם כדאי להשתמש בו בכל מחיר כדי להיבנות להמשך הדרך, או שאולי ישנם דברים שכדאי לשים בצד בעת התהליך החינוכי? בפרק השני בפודקאסט 'דרוש כפר' בהגשת דותן לוי ושלומית רז מעגן, צללו השניים לאחור ושוחחו על הסוגיה.
"בילדותך, יצא לך לשמוע את השאלה 'מאיזו עדה את?', שאל לוי. "ברור", השיבה רז מעגן, "והיו לי תמיד כמה אופציות לתשובה. יכולתי לדבר על הצד התוניסאי שלי, על הצד העיראקי או הכורדי. לאט לאט עם השנים למדתי מה לומר בכל מקום. זאת שאלה שעדיין קיימת ותופסת איזשהו תפקיד. כשהיינו שואלים את אבא שלי מאיזו עדה הוא, אבי תמיד ענה 'אני ישראלי'. מבחינתי יש פה אמירה חזקה עם הרבה ערך ומשמעות, אבל יש פה גם אלמנט של סינון".
בהמשך, שיתף דותן: "אני זוכר את השאלה הזו כמלווה את הילדות, אבל הילדים שלי, לשמחתי, כבר פגשו אותה הרבה פחות. ובכל זאת, פעם הילד השני שלי חזר מהגן, אולי מכיתה א', ושאל 'אבא, מה אנחנו?'. השבתי שאנחנו ישראלים, והוא אמר שאני לא מבין אותו. 'אתה מתכוון מאיזו עדה אנחנו?', חידדתי, והוא ענה שכן. אמרתי לו שסבא אחד ממרוקו, השני מתימן, סבתא אחת ממצרים ועוד סבתא מלוב. 'אז מה אני?', הוא שאל שוב. 'אמרתי לך כבר, אתה ישראלי, אתה רבע מכל אחד', עניתי".
"זה מאוד לא סיפק אותו, אפילו עצבן אותו", הוסיף. "אבל כעבור זמן מה הוא שב אלינו כמנצח ואמר 'אני אפריקאי שלם'. לא רציתי לבאס אותו ולהגיד שתימן נמצאת באסיה. אבל אם נתייחס לעניין ברצינות - בחברה הישראלית עם כל הזהויות, המורכבות והמשברים, והסוגייה של השד העדתי שיש מי שמתאמצים לדחוף אותו לבקבוק ויש שמנפצים את הבקבוקים בחדווה, אני שואל את עצמי כמחנך האם זה משהו שאמור לעניין אותי. מה העדה של חניך שלי, או מה תרבות המוצא שלו. ואני שואל את עצמי גם כאבא שמחנך ילדים בישראל במאה ה־21, החיבור לשורשים צריך להיות השורשים המבדלים או המשותפים?".
"אנחנו צריכים להכיר בכך שהעבר חי"
באשר לעבר של התלמידים, אמרה שלומית: "מה שמעניין אותי במקום החינוכי הוא איך העבר הוא כלי עבורי כאשת חינוך בתהליך החינוכי עם מתבגרים". "בדיוק", הסכים דותן, "צריך להכיר בכך שהעבר חי, נושם ובועט, והשאלה אם ואיך אנחנו מתייחסים אליו. כמחנכים אנחנו צריכים לשאוף להכיר גם את העבר הקרוב וגם את העבר המורכב יותר של החניכות והחניכים שלנו, ובעיקר להזמין אותם לנהל מערכות יחסים בונות עם העבר".
וזה לא תמיד פשוט. "אני זוכר סטודנטית שהטיחה בי בזמן שלימדנו על עוגנים בעבר, 'אח שלי מת, שום דבר חיובי לא צמח מזה, ואל תנסו למכור לי שמהעבר אפשר לעשות דברים טובים'. וזה נכון, לא צריך לנבור בעבר בכל מחיר ובכל מקרה. אבל צריך גם לדעת לשקף שחוויה קשה מאוד שחוותה החניכה בעבר, היא לא בהכרח כל העבר שלה. זה האתגר הגדול שלנו כמחנכים".
עריכה: אחיה כהן מיכל קדוש
