עידן שתיוי החטוף בעזה לא כלול בפעימה הראשונה בעסקת החטופים. אביו אלי שוחח עם ינון מגל ובן כספית ב-103fm על העסקה לשחרור החטופים ועל חוסר הוודאות שבו המשפחות נמצאות.
שתיוי הביע דאגה עמוקה לגורל יתר החטופים משתי סיבות: הראשונה נובעת מהדאגה לגופות החטופים שאינם בין החיים: "אתמול פרסמו שדחפורים נכנסים לעזה. ואם יש שם 36 נרצחים שקברו אותם, וקבורת המוסלמים היא בעומק של חצי מטר, אז כל דחפור שיעבור שם ימחץ את הגופות. אנחנו צריכים למנוע את זה. זה חלק מההסכם שייכנסו דחפורים לפינוי ההריסות, ואני מתאר לעצמי שהם לא יתאמצו לקבור את הנרצחים בדיונות".
אבל הדאגה העמוקה יותר היא שאין כלל משא ומתן באשר לפעימת ההמשך: "עדיין לא מדברים על הפעימה השנייה בכלל. אין שמות, אין דיבור אפילו, וישנם חיים שם. לכן היום נצא בהצהרה, מגובשים כולנו, גם עם פורום תקווה וגם עם מטה החטופים כאחד, ונעמוד ונדבר מול המצלמות. אנחנו לא מקבלים את ההסכם הזה".
"אנחנו שמחים על שחרור של חטופים, אבל צריך לעמוד על כך שנכניס את כל ה-64. שני שלישים הזנחנו, ללא הסכם. באותה נשימה סמוטריץ' וחבריו טוענים שחייבים להמשיך את הלחימה, וזה פשוט זורק אותנו לעזאזל. רוצים להשאיר את הילדים שלנו שם ולבנות עליהם את עזה", הוסיף שתיוי.
הוא הפציר במקבלי ההחלטות לזרז את המגעים לקראת הפעימה השנייה: "להכניס עכשיו, לא ביום השישה עשר, רשימה או הסכם מסוים שה-64 יחזרו, וביום ה-42 יתחילו להחזיר אותם. אנחנו מזניחים 64 חטופים שם. יש לנו הסכם על 33, אבל אין כלום לגבי ה-64. חשבנו שנסעו לקהיר אתמול כדי לדון עליהם, וכלום".
עוד אמר שתיוי באותו הנושא: "כולנו יודעים שהעסקה גרועה מאוד, אבל אנחנו מקבלים בכל זאת חטופים. זה נשמע טוב? זה לא טוב, אבל זה מה יש. אבל גדול נמצא פה, הוא העניין של 64 החטופים שעדיין שם, ואין שום דיבור עליהם. אף אחד לא יהיה מוכן שהבן שלו אפילו לא יהיה ברשימה. יחזירו חטופים ועל הבן שלכם לא מדברים אפילו. יש שם חיים בוודאות, אנחנו זורקים אותם מאחור".
הוא שותף לשמחת החטופות שכבר שבו: "אנחנו משפחה אחת גדולה. כולם אחים שלי. אלי (אלבג) הוא אח, ואני שמח בשמחתו ובשמחת המשפחות, אבל יום אחרי אנחנו חוזרים להיות עצובים ומתחילים שוב מאבק. שמחנו, תמיד אמרתי שניתן לשמחה לעלות יום אחד". עם זאת הוא הפציר באמצעי התקשורת שלא להשאיר את החטופים שנותרו מאחור: "יש לנו עוד חטופים שם, עליהם צריך להיות הזרקור. התקשורת צריכה לשים את הזרקורים על אלה שנשארו שם ולהילחם עליהם. התקשורת היא חיל האוויר שלנו".
למרות שצה"ל קבע כי הוא עידן אינו בין החיים, אביו סבור אחרת: "אנחנו טוענים שהוא חי, בועט ונושם".
הוא סיפר על סמך מה צה"ל קבע כי בנו הוא חלל: "על סרטון של עשר שניות, שבו הוא נראה ללא הכרה. זה הכול. אני הייתי חודש וחצי ללא הכרה, ואני יכול להעיד שאפשר לחזור. הייתי בפיגוע בשנת 2000. הייתי בקומה ולקח לי שנה וחצי להשתקם, אבל אני עדיין חי ובועט".
הוא סיפר: "תבינו מה קורה למשפחה שמקבלת הודעה כזאת כשפתאום מגיע החטוף שלהם חי. השאלה מה יחשוב אותו חוטף על אותו אחד שאומרים שהוא מת, בזמן שהוא חי מולו - אולי נשאיר אותו שנה אחרי שהכול יהיה רגוע? יש פה בעייתיות גדולה, ואנחנו צריכים לעמוד על זה שאם אנחנו קבענו את מותם, צריך לעצור את זה. ההודעה לא במקום, וצריך להילחם על זה שהוא יחזור חי".
עם זאת, הוא התאבל על בנו במצוות רבו: "ישבנו שבעה כי הרב אמר לי שאם אשב והוא חי, יהיו לו חיים ארוכים. עשיתי אפילו קריעה".
עריכה: אחיעד לוק