"הכי מפחיד אותי שעומר מתאכזב מאיתנו"
ניבה, אימו של עומר ונקרט החטוף בעזה, שיתפה בתחושותיה הקשות לאחר תמונות הזוועה של החטופים ששוחררו: "זיהיתי אכזבה בעיניים שלהם"
אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי חזרו אתמול (ש') משבי חמאס לאחר 491 ימים. התמונות שלהם יוצאים מרכב חמאס בעזה גרמו לזעם גדול בישראל ולחשש בעקבות הירידה החדה שלהם במשקל. ניבה, אימו של עומר ונקרט החטוף בעזה, שיתפה בחששות שלה בעקבות אותן תמונות: "הכי מפחיד אותי שעומר מתאכזב מאיתנו".
"העיניים שראיתי אתמול, הפנים שראיתי אתמול הם פני הזעקה והצעקה, ואני דורשת וצועקת ומתחננת - תצילו את עומר, תצילו את כולם. אם למישהו עוד יש ספק שהגברים הצעירים הם חסונים יותר או חזקים יותר, אין חוסן וחוזק אל מול הרשע הזה, אל מול האכזריות, ההתעללות, ההרעבה, ההגיינה. זה פשוט היה נורא לראות אותם, ואני צועקת ודורשת שוב - תצילו את עומר, תצילו את כולם", אמרה.
היא הבהירה כי "אני רוצה לראות מעשים. אחרי התמונות של אתמול אני אשמח לראות איך מקצרים את הפעימות ולא מושכים אותן יותר, איך שולחים דרגי החלטה לדוחא או לכל מקום אחר ועושים שהם יחזרו כולם הביתה. אני פשוט צועקת - תצילו את עומר, הוא לא יכול לצעוק את הצעקה שלו, אף אחד מהם לא יכול לזעוק את הזעקה שלהם, ואנחנו פה לצעוק בשבילם - 'תצילו אותנו'. אל תסיטו את המבט מהעיניים שראינו אתמול, אל תסיטו, תעשו הכול כדי להציל את החיים האלה, עכשיו. וכל מי שמדבר אחרת או שחושב שיש איזשהו סדר עדיפות אחר, אז שיחשוב טוב למי יש זמן, אין להם זמן. עכשיו צריך להציל את עומר, עכשיו צריך להציל את כולם".
"עומר בפעימה הזאת, וכל יום אני קמה בדריכות ובחרדה לשמוע אם יש אמירה כזו או אחרת שעלולה לפוצץ או לעכב או חלילה וחס לתקוע את המשא ומתן או את הפעימות עצמן. עד שאני לא אחבק את הילד שלי בחזרה, אין ערובה לכלום, ולכן אני אמשיך לצעוק - תצילו אותו, תצילו את כולם. אנחנו ראינו אתמול, מי יכול היה לישון אתמול בלילה אחרי מה שראינו? אחרי איך שראינו אותם יוצאים משם, למי יש ספק שהם מורעבים, מושפלים, מוכים? הם האחים שלנו, אנחנו חייבים להציל אותם, עומר בסכנת חיים, כולם בסכנת חיים", הדגישה.
"תפקידי לצעוק ששום דבר לא יסיט את הדיון"
בהמשך אמרה: "תפקידי לצעוק ששום דבר לא יסיט את הדיון או את החטופים מסדר העדיפויות הראשון, המיידי, הבהול. אתמול ראינו שזה בהול, זה לא לשחרר אותם מהשבי, זה להציל אותם, להציל את החיים שלהם. כל דקה שם עם בסכנת חיים, כל דקה, כל שנייה. זה הבן שלי, הוא הפך אותי לאימא, איך אני לא אזעק? אני לא אשתוק עד שאני אחבק אותו חי, וכל שנייה כזאת וכל מראה כזה, כשראיתי אתמול בטלוויזיה - פשוט אין מילים בשפה העברית".
את מצליחה לראות את השחרורים?
"מ־7 באוקטובר אני מדמיינת את עצמי מחבקת אותו שוב, ובטח שאני רואה את השחרורים. אנחנו משפחה אחת גדולה, כל הצלת חיים כזאת היא פשוט מחממת ומחזקת אותי ומסבירה לי עוד יותר כמה המאבק הזה... אני לא מורידה את הרגל לשנייה מהגז, גם כשיש כבר עסקה, אלא להפך, במיוחד אחרי אתמול כשראיתי גברים, גם גברים צעירים - אור לוי - שיוצאים מהשבי, אני לא צריכה להגיד לכם, כולנו ראינו אתמול את העיניים ואת המבט".
כמה שעות ישנת במשך שנה ו-4 חודשים?
"לא יודעת אם אני יכולה לכמת את זה. גם השינה היא לא איכותית והיא לא שינה. הבן שלי נמצא במחשכי העולם, במקום הכי חשוך עלי אדמות, מוצמד לו קלאצ' לראש והרימון בבטן והוא בסכנת חיים, איך אני יכולה לישון? איך אני יכולה לאכול? איך אני יכולה לנשום? את יודעת מה הכי מפחיד אותי? שהוא מתאכזב מאיתנו. לא כעס, לא תסכול, לא הבדידות, האכזבה. האכזבה מפחידה אותי, ואני חושבת שזיהיתי אתמול אכזבה בעיניים שלהם, וזה מה שגמר עליי אתמול".
