"כשהמחבל ירה באבי, הוא לא שאל מה כתוב לו בתעודת זהות"
הדרת זרע ישראל ממשיכה גם בקבורת נפגעי פעולות איבה • אלקס ריף ומרדכי אסקין עם הסיפורים מ־7 באוקטובר והצעת החוק שהגיש ח"כ משה סעדה • פרק 03
ישראלים רבים, עולי ברית המועצות, מגלים בלי התראה מוקדמת שהם טובים לגיוס לצבא, למלחמה, להגנה על המדינה או ללקיחת חלק בתעשייה הישראלית, אבל ביום פקודה, כשחלקם נופלים בהגנה על המולדת או נהרגים בפעולות איבה, נאלצים בני משפחתם לגלות שראו ביקיריהם סוג ב'. בפרק השלישי בפודקאסט 'יותר יהודי ממך', שוחחו אלקס ריף ומרדכי אסקין על הסוגיה.
בפתח הפרק, התייחס חבר הכנסת משה סעדה לברית המשרתים שנוצרה במלחמה ומחברת את זרע ישראל לעם היהודי לא פחות מהליך הגיור. "האנשים האלה, שרובם רוצים להיות חלק מהעם היהודי, עצם זה שהם לוחמים למען מדינת ישראל הם טובלים באש במקום לטבול במקווה, והם טובלים באש למען החברה הישראלית, האש הזו הופכת אותם להיות חלק", אמר ח"כ סעדה. "אנחנו זוכרים את הסיפור של רות המואביה שאמרה "עמך עמי אלוהייך אלוהיי" ושם היה מדובר כשהיא הלכה אחריה במדבר, אז ברור כשמישהו בא להילחם עם הבן שלי בטנק, מה יותר אחווה מזה? אני חושב שאחרי 7 באוקטובר התפיסה של החברה הישראלית כלפי זרע ישראל שנושאים איתנו בנטל צריכה להשתנות בנוגע לכל הדברים, וגם לגבי הקבורה". בהמשך דבריו התייחס חבר הכנסת גם להצעת החוק שהגיש בנושא ועל הדרכים לקדם שינויים בהסכמה.
"הפצע מדמם, הוא עדיין חי"
דז'ון אסלנוב ורוברט שאולוב, גיסים, יצאו יחד לדוג בבוקר השבת השחורה ונרצחו בחוף זיקים. באופן בלתי נתפס, נקבר דז'ון מחוץ לגדר מאחר ואביו היה יהודי ואינו נחשב יהודי על פי ההלכה, ואילו גיסו, רוברט, נקבר בשטח בית העלמין מאחר והיה יהודי, ובחלקה ספציפית המיוחדת לכל נרצחי המלחמה. שושי מאורי, בתו של דז'ון ז"ל, סיפרה על המקרה המצער. "אבא שלי החליט לעשות עלייה לארץ מתוך אהבה אמיתית למדינה, מתוך אמונה של להקים פה בית ומשפחה, ולהביא את אחיו ואחיותיו, מה שקרה שנים אחר כך. כל כך היינו עסוקים בכאב, היינו בטוחים שלא נקבל גם את הגופה אז לא התעסקנו בזה, את לא באמת חושבת על הדברים האלה של הקבורה באותם רגעים. היום אנחנו לא מרבים לדבר על זה. זה פצע של כל אחד מבני המשפחה ששמנו עליו פלסטר. הפצע קיים, הוא מדמם, הוא עדיין חי וטרי. כשהמחבל ירה באבא שלי, הוא לא שאל אותו מה כתוב לו בתעודת זהות".
לשיחה הצטרף עו"ד אוהד וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון 'עתים', והגיב לדברים. "בפועל יש איזשהי מדיניות רחבה שמותאמת לכולם, אך בפועל אזרחים חסרי דת נקברים בחלקה נפרדת. בצבא זה אחרת, נעשה שינוי לפני 5 שנים. לצבא יש היסטוריה ארוכה, הרב גורן פרסם תשובה למקרים כאלה על לא יהודים שבאו להילחם, ופסק שאפשר לקבור אותם יחד עם חיילים יהודים שנהרגו במלחמה. לאורך השנים הרבנות לא אימצה את הפסיקה ולא יישמה אותה, וגם בצבא קברו בנפרד חיילים חסרי דת מיהודים. יש מסורת, למי שמכיר, שהרמטכ"ל עולה בערב יום הזיכרון ומניח זר על קברו של החייל האחרון שנהרג באותה שנה".
"באותה שנה, שנת 2013, הרמטכ"ל היה בני גנץ, והוא עלה לקבר לא של החייל האחרון, למה? כי אותו חייל שהיה החייל אחרון, יבגני טולוצ'קו, היה חייל חסר דת שנקבר בחלקה נפרדת", הוסיף. "בשביל הטקסיות רצו שהרמטכ"ל יעלה לחלקה המפורסמת וזו שמצטלמת יותר טוב וזה עורר סערה. ממש הנכיחו את הסיפור, זה עורר הדים ודברים לוקחים זמן, הרבנות הצבאית התגייסה לסיפור, פנתה לגדולי הדור, ובשורה התחתונה היום הוציאו נוהל שחייל לא יהודי נקבר לחלוטין ובצמוד לחייל יהודי".
הצעת החוק שיזמו יחד 'לובי המיליון' וארגון 'עיתים' ושאותה הגיש ח"כ משה סעדה מבקשת ליישם את אותו הנוהל גם בקבורת נפגעי פעולות איבה, מתוך אותה תפיסה שמי שנרצח בשל שייכותו לעם היהודי ראוי להיקבר ללא הפרדה.
עריכה: מיכל קדוש
