שאהבה נפשי. בכפוף לתקנון
ישראלים דוברי רוסית מתמודדים עם ספק על יהדותם מצד המדינה, גם ערב חתונתם • השחקניות אינה בקלמן וסוזנה פפיאן שיתפו בהחלטתם לבחור אחרת • פרק 04
ההחלטה להתחתן כרוכה בלא מעט התרגשות. עבור ישראלים דוברי רוסית, מתווספים גם מתח וחשש, זאת נוכח סימן השאלה הגדול שמוצב מעל יהדותם רגע לפני המעמד המשמח. מדוע בישראל של 2025 לא מעט יהודים שעלו או נולדו להורים מברית המועצות צריכים להוכיח שהם יהודים מספיק כדי להתחתן ברבנות? למה אין אפשרות אזרחית אמיתית לחתונה שאינה במסלול הישיר של הרבנות המסורתית? בפרק הרביעי בפודקאסט 'יותר יהודי ממך' בהגשת אלקס ריף ומרדכי אסקין, שוחחו השניים על הסוגיה המטרידה.
"נישואין הם לכאורה הגשמת האהבה", פתחה ריף. "עבור הרבה מאוד ישראלים דוברי רוסית, זהו אירוע מעיק שמעיד עליהם כאזרחים סוג ב' במדינתם, כי בישראל אין נישואין אזרחיים, והכתובת היחידה של יהודים שרוצים להתחתן כחוק היא הרבנות". "אם אתה זכאי חוק השבות, אין מסלול מוכר עבורך", הוסיף אסקין. "אם עברת גיור שלא דרך הרבנות, המדינה לא תכיר בך. וגם אם נולדת יהודי, תצטרך לעבור בירור יהדות מתיש".
"היו תפקידים שראיתי באודישן, של דמות רוסייה, ובחרתי לא ללכת"
בפתח הפרק, אירחו השניים את השחקנית, אשת התוכן והאמא הטרייה אינה בקלמן, שהביאה את סיפור עלייתה לארץ, ושיתפה בפרטים על ההחלטה להינשא אזרחית. "באתי בעלייה הגדולה של 1991", פתחה. "ההורים שלי הגיעו לארץ ופתאום הפכו לעניים מרודים. שני מהנדסים עם השכלה מאוד גבוהה, שהשתלבו בעבודות בדרג נמוך. כבר מביה"ס, כל מי שהיה דובר רוסית חוץ ממני נחשב ל'ילד פנימיות'. היינו נחותים יותר, אפשר היה להתעלל בנו, לצחוק עלינו. קיבלתי הקנטות מגיל צעיר. ירדו עליי בלי הרף. אתה מתבייש מהצל של עצמך. להורים שלי היה אסור לדבר איתי רוסית בציבור. היו מתקשרים הביתה, והייתי רצה לענות כדי שחלילה הוריי לא יענו. בגיוס קצת נפתח לי העולם והבנתי שיש עוד רוסיות. גדלתי בגן יבנה, ולא היו הרבה דוברי רוסית. פתאום הבנתי שאני לא כזה מיעוט". "היו תפקידים שראיתי באודישן, של דמות רוסייה, ובחרתי לא ללכת", הודתה בקלמן. "היום הגעתי למקום שבו אני בוררת דמות מתוך דמות".
על נישואיה, סיפרה: "החתונה הגיעה גם מההורים שלו וגם מההורים שלי, כל אחד בדרכו. אבא שלי הביא לי פתקית צהובה עם טלפון, שכתוב עליה 'שורשים'. הוא אמר שזה ארגון שעוזר עם התהליך להוכחת יהדות. הרגשתי עצבים, כי הוכחתי די והותר כל החיים שלי. מספיק. בגיל 16, כשהוצאתי תעודת זהות, שאלתי את הפקידה: איפה הלאום? למה אין פה לאום? הפקידה אמרה: 'אם מופיע תאריך לידה עברי, זה אומר שאת יהודייה'. החבר הכי טוב שלו חיתן אותנו, ומי שנתנה לנו את ברכת הדרך הייתה ליא קניג. אחת הסיבות העיקריות לכך, מבחינת בעלי, הייתה שהוא לא רצה שאעבור את התהליך. הרגשתי שאני מתחתנת טוב. עשינו כתובה אלטרנטיבית ואת כל הברכות. הוא האיש שלי גם ככה. אבל יש משהו בתהליך של הרבנות שגורם לי לשאול: מי אתם שתחליטו? מי אתם שאוכיח לכם? כשילדתי, נכנסתי למשרד הפנים לראות תמצית רישום. לא רק שהשם שלי מופיע בספח, בתמצית מופיע גם הלאום. אם האמא יהודייה, הילד יהודי. ואז אמרתי לעצמי: איזה יופי, עוד גושפנקא. זה כמו הילד הלא מקובל שמבקש לקבל אישורים".
לשיחה הצטרפה השחקנית סוזנה פפיאן, בת להורים מארמניה שנולדה בארץ, אך שבה עם משפחתה לארמניה לאחר שש שנים. "רק בגיל 15 וחצי, כשחזרנו, התחלתי ללמוד עברית בארץ. זה הלם תרבות. לא ידעתי כלום, הלכתי לאיבוד, למדתי באולפן. הרגשתי שהגבולות פרוצים, שהכול תוהו ובוהו. לא חשבתי על זהות, הייתי בהישרדות. אחי נהרג בצבא, והייתי עסוקה בדברים אחרים: להתקבל, להתמודד עם מוות של מישהו קרוב. רק כשהגעתי ל'ניסן נתיב' היה לי פנאי להתעסק בזה אני יהודייה כי אמא שלי יהודייה, אבל רגע לפני כן הייתי ארמנית. אני מרגישה גם וגם. תמיד הרגשתי ערבוב - גם בארמניה הייתי מישראל, עם זיכרונות ילדות אחרים. חוסר ההשתייכות לחברה הישראלית לא היה לי חדש, זה פשוט קיבל פה משקל חזק יותר, כי השבטיות כאן היא הישרדותית".
אף פעם לא הייתה לנו שום דילמה, לא רצינו להתחתן ברבנות אף פעם. אני יכולה להתחתן, אבל יכול להיות שבן זוגי לא יכול כי אביו יהודי. אני מרגישה יותר שייכת, כי עם הזמן אני מבינה שרוב האנשים פה מרגישים לא שייכים. יש פה איזה פירוק זהותי אצל כולם. אני כן יכולה להתחתן פה, אבל בצורה אזרחית, וזה בדיוק מה שרציתי. יש בדת דברים שאני לא מסכימה איתם, אבל כן יש בזה משהו מאוד מדיח. אמרו לי שזה הבית שלי, להורים שלי אמרו שיש להם בית, והבת שלהם לא יכולה להתחתן פה? ברור שזה מייצר תסכול ופוגע".
בסיום הפרק, שוחחו אלקס ריף ומרדכי אסקין עם עו"ד שלומית רביצקי טור־פז, מנהלת מרכז ג'ייקובס לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה, ותני פרנק, ראש התחום ליהדות ומדינה במכון הרטמן, ושמעו כיצד נראית תמונת המצב באשר לנישואי יהודי ברית המועצות, ומהו הפתרון על מנת ליצור אפשרויות נישואין לכולם.
עריכה: מיכל קדוש
