אזרחים סוג ב'?
האם יכולה לקום ממשלה בשיתוף המפלגות הערביות? • ד"ר אדם קלין אורון, יו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה וד"ר אמיר פאח'ורי הסבירו • פרק 09
הערבים הישראלים הם חלק אינטגרלי ממדינת ישראל, וכך גם אלו המגדירים את עצמם פלסטינים ומתגוררים בשטחי המדינה. בפרק התשיעי בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון, אירח אדם את ד"ר אמיר פאח'ורי, עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי במכון ון ליר בירושלים, וסאמי אבו שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד וחבר כנסת לשעבר. יחד, הם דנו בשאלה האם ממשלה הכוללת בתוכה מפלגות ערביות היא תרחיש שיכול לקרות, ובאיזה אופן על הערבים הישראלים והפלסטינים להיות חלק מהציבוריות הישראלית.
"עד כמה יכולים אזרחי ישראל הפלסטינים להשתתף בפוליטיקה הישראלית?", פתח ד"ר קלין־אורון. "האם הרוב היהודי מאפשר בכלל למיעוט הערבי השתתפות ושותפות שכזו? האם ניסיונות העבר של פלסטינים אזרחי ישראל להיות, למשל, חברי כנסת במפלגות יהודיות או לפעול במסגרת מפלגות ערביות, היו הצלחה או כישלון? למי או למה צריכים לדאוג אישי ציבור פלסטינים ובאילו אמצעים ואיך מתערבבות בכל זה הזהות הלאומית האזרחית והדתית של כל הצדדים?"
בתגובה, טען חבר הכנסת לשעבר אבו שחאדה: "אנחנו תמיד השתתפנו פוליטית בפוליטיקה בישראל, אסור שהדיון ייתקע בעניין של הצבעה ואחוזי הצבעה בכנסת. השתתפות פוליטית היא הרבה מעבר לכך. אני זוכר מאמר חשוב ב'הארץ' של עוזי בנזימן ועטאללה מנסור משנות ה־90, בו אמרו שהערבים בישראל הם 'הפילגש של הפוליטיקה הישראלית. אפשר לעשות איתה הכל אבל, אי אפשר להתחתן איתה'. בעיניי אנחנו תקועים עם זה מאז קום המדינה, ויש משהו לא תקין כבר באקט היסוד של הקמת המדינה, הגדרת האזרחות, ויחס המדינה לאזרח הערבי. זה מלווה אותנו מהנכבה ועד עכשיו, וברמות שונות, תמיד היו עליות ירידות ו'תן וקח' המון שנים, אבל היחס אותו יחס".
"אי אפשר לקיים דמוקרטיה אם יש הדרה כמעט מוחלטת לחמישית מהמדינה"
"קודם כל נכיר בזה ששנינו אזרחים פלסטינים דוברי ערבית ומדברים בעברית, בוא נכיר שאנחנו דוברי השפה שלכם ואתם לא, לכן לא יהיה מאוחר להכיר את השפה וזה חלק מפוליטיקה טובה", אמר ד"ר פאח'ורי בתגובה. "הפלסטינים, בתוך האזרחות הישראלית, אולי המיעוט השני בגודלו בעולם, ואינטואיטיבית התשובה צריכה להיות שבטח שהם צריכים להיות חלק אפקטיבית. אם אני לא טועה מאז שהתחילו למדוד כמה אזרחים ערבים רוצים להיות חלק מהקהילה הפוליטית, במובן הרחב, כמעט 78% ב־20 השנים האחרונות הצביעו בעד. הבעיה לא אצל המיעוט, אלא אצל חלקים גדולים ברוב שתופסים את המדינה כקניינם הבלעדי. המדינה בבעלות הרוב היהודי ורק להם המפתחות. זו תפיסה בלתי דמוקרטית בעליל. השאלה איך משנים אותה ואיך פועלים בתוך הפוליטיקה כדי לשנות את זה. עבורנו זו תקופה קשה, אסונית ממש. אי אפשר לקיים פה דמוקרטיה אם יש הדרה כמעט מוחלטת לחמישית מהמדינה, וזה בלתי אפשרי לחשוב על כך. זה אבסורד גדול".
בהמשך, חלק סאמי מניסיונו הפרלמנטרי, והבהיר: "הדבר הבסיסי בכניסה לפוליטיקה הוא קריאת המפה לפני שאתה נכנס כדי שתדע איפה להתמקם, מה לעשות, מה הפוטנציאל. אני חושב שבעניין המבני יש אתגרים גדולים שלא יכולים להתעלם מהם, כי הם יכולים להשחית אותך ולהכפיף לתנאי המשחק הקיימים, שאני טוען שהם לא שוויוניים. יש פה קודם כל מדינה כובשת, אי אפשר להתייחס לישראל ולכל דבר בה כמדינה נורמלית, מדינה שנבנתה על חורבותיו של עם, ולזה יש השלכות. מדינה שגרמה לזה שמחצית מהעם שלי פליטים ברחבי העולם, וגם בישראל. הרוב לא מעוניין בשינוי, הרוב מעוניין בהמשך הדיכוי והכיבוש, והתוכניות המוצעות על המפה הפוליטית באמת זה יותר כיבוש ודיכוי ומצור. להכנס למשחק הזה ולנסות לחשוב מתוכו מבפנים, אני חושב שזה דבר בלתי אפשרי וזה יכול להשחית גם אותנו".
"כל ויכוח רציני על זה חייב לקחת ברצינות את מה שסאמי הצביע עליו, אלו קשיים לא נורמליים", אמר ד"ר פאח'ורי בסיום הפרק. "כשאני מסתכל על מיעוטים לאומיים בעולם, המצב פה קשה ומורכב יותר, צריך לקחת את זה ברצינות. המחלוקת בינינו היא לא על הדיאגנוזה, אלא על הפרוגנוזה. הקושי אמיתי. ובכל זאת אני אומר שניתנה כנראה אפשרות להציל את עמם ואת העם השני וכל בני המולדת, ואני חושש שהיא לא מוצתה עד הסוף".
עריכה: עומר אוקון ומיכל קדוש
