החלום הציוני בשיפוצים?
יואל חשין שוחח עם היזם טרי ניומן, יו”ר המועצה הציבורית של 'בינ”ה', על ההבדל בין הדת לציונות, ועל הניסיון לחבר בינינו, למרות הכל • פרק 08
מאז ומתמיד היה החזון הציוני מנוע רב עוצמה שסחף אחריו דורות שלמים של מאמינים שהולכים אחריו באש ובמים, אבל בעשורים האחרונים, הולכת ומתרחבת התחושה שמשהו בו נשחק, שדור ההמשך מתקשה למצוא בו בית לאמונותיו, לערכיו או לחלומותיו. בעוד קבוצות שונות בחברה הישראלית - מהציונות הדתית ועד לחרדים - ממשיכות לצעוד בנתיב אידיאולוגי ברור, השבט הליברלי מוצא את עצמו תוהה לאן פניו מועדות.
בין תחושת ניכור לממסד הדתי לבין כמיהה לשורשים עמוקים, גוברת ההבנה שאולי דווקא במסורת, בטקסטים העתיקים ובשאלות שהן מעוררות, מסתתרת התשובה? בפרק השמיני בפודקאסט 'כלכלה מבראשית', אירח יואל חשין באולפן את טרי ניומן, יזם ויו”ר המועצה הציבורית של בינ”ה, לשיחת עומק מעוררת עניין.
"ההרגשה היא שמשהו בחזון של הפרויקט הציוני עוד לא נשלם, עוד לא תם, וצריך לשפץ", אמר חשין בפתח הריאיון. "יש שבטים בחברה הישראלית שיש להם חזון מאוד ברור – השבט הציוני דתית, החרדי, ואילו אנו, השבט הליברלי, מוציאים את עצמנו בלי חזון מספיק איכותי וחזק בכדי לנוע הלאה. טרי כמה אנחנו לבד?", התעניין המגיש. "חביבי אתה לא לבד. אתה חלק מהקהילה הממלכתית במדינת ישראל. אתה שני שליש מהעם הזה עם הישגים אדירים את הקמת מדינה לתפארת, קיבצת את הגלויות, הפכת את היהודי מחלש לחזק. אתה לא לבד".
"שבטים הורגים אחד את השני, קהילות בונות יחד"
ניומן ביקש לגעת בנקודה נוספת, וטען כי עם ישראל הוא לא עם של שבטים. "אנחנו עם של קהילות. שבטים הורגים אחד את השני, קהילות בונות יחד. ראית את זה גם בלבנון שכולם מכירים. מה קורה במדינה שבטית? יש חלוקה של משאבים, ואחרי דור החלוקה משתנה וככה זה מתפוצץ. ראינו את זה מול עינינו ואסור לנו ליפול לבור הזה. אנחנו עם של קהילות שחיות אחת ליד השנייה, מתחתנות אחת עם השנייה. לפעמים אדם עובר מקהילה לקהילה. הקהילה הממלכתית, נכון להיום, היא עדיין הקהילה הגדולה ביותר".
השיחה הלכה והעמיקה וניומן התייחס לעניין הדמוגרפיה, ואמר: "לא תמיד אלו שמביאים הכי הרבה ילדים לעולם מביאים את הרעיונות הכי סוחפים והכי חשובים לעולם". לטענתו, "צריך למסגר את הישראליות כקומה נוספת על היהדות. לא כמרד נגד היהדות אלא כהמשכיותה פה במולדת ההיסטורית. אם אתה מסתכל היסטורית מאז המאה ה־19 התפתחו שני מרכזים של יהדות בעולם – אחד כאן, והשני בארצות הברית. אם היית מסתכל לפני 70 שנה אז שם היו 5 מיליון יהודים, ופה 700 או 800 אלף מטורפים שרוצים לבוא לחול וחולירע. היום אם תסתכל זה התהפך, ואני חושב שפה כנראה העתיד של העם היהודי ואנחנו לא צריכים להיות במרד, אנחנו צריכים לחבק. בזכות השחרור מהתפיסה הגלותית אנחנו יכולים עכשיו לחזור לאותם המקורות בעידן של החיבורים. זו זכות שקיבלנו מאלו שהקימו את המבנה סביבנו".
"עכשיו אנחנו רוצים להיות בעצמנו מעצבי הפנים של המדינה שלנו"
בהמשך השווה את הקמת מדינת ישראל לבניית בית, ואמר: "הגענו לשלב הבא – סיימנו את שלב הבנייה החיצונית, ועכשיו אנחנו רוצים להיות בעצמנו מעצבי הפנים של המדינה שלנו. בגדול זה מתחלק לשלושה דברים: איך אנחנו חוגגים את האירועים החשובים ביותר בחיינו; חתונה, בר מצווה, ברית, כל טקסי החיים. האבן השנייה זה חג ומועד – לוח השנה שלנו. אנחנו נוכל להגיד איך אנחנו רוצים את השבת שלנו, המנוחה שלנו, איך אנחנו רוצים את חג הפסח. זה החג הכי יהודי-ישראלי שיש. האבן השלישית זה ארון הספרים היהודי-ישראלי. זה מתחיל בתנ"ך וממשיך בחוקי יסוד, אריק איינשטיין, והחוקה שתיכתב במהרה בימנו מה שנקרא".
כנשאל על עשייתו הרבה סיפר שהוא עתיד לחבוק ספר חדש שמיועד לצאת בחגים. "זה כמו ילד. אתה לא יודע איך הוא יראה. אני מרגיש שלם איתו. אנחנו בשלב של עריכה לשונית עכשיו – אנחנו בשלב של התרגשות, אבל התרגשות זעירה".
"בספר שלך אתה אומר שהיהדות היא שלנו לא פחות משל קבוצות דתיים וחרדים, ואתה אומר משהו נוסף שמי ששולט ביהדות הוא זה שישלוט בחיים שלנו ואתה משנה את הפרדיגמה. מה זה שליטה ביהדות? מה אתה מצפה שיקרה?", התעניין חשין. "בוא קודם כל נבין שאנחנו הרוב. המקום היחיד שאני מכיר בעולם בו הרוב מגדיר את עצמו כמיעוט זה כאן. זה לא נורמלי. אני חושב שחלק מזה בא מהצלחה אדירה של המפעל הציוני. שם הספר זה 'המאה היהודית' כי אני חושב שעברנו את המאה הישראלית למאה היהודית – בזכות ההצלחות של המאה הישראלית עברנו למאה היהודית. אנחנו רואים את היהודיזציה של ישראל. פעם האידאולוגיה הייתה לדבר עברית, אבל היום כל אחד מדבר עברית".
רגע לפני סיום ביקש להזכיר כי לפי החזון שלו ראש ממשלת ישראל חייב להיות לא רק מנהיג ישראל, אלא גם מנהיג יהודי, והוסיף: "אני לא נגד ההלכה, וכל עוד שהם שותפים ולא ריבונים עם מונופול – בואו נהיה שותפים, ניטול אחריות".
עריכה: עדן בן ארי
