"אמרתי שלא אתן יד לדרכון נוסף לנכדיי - היום אולי הייתי פחות נחושה"
יואל חשין, ואמו רות חשין, המנהלת המיתולוגית של הקרן לירושלים על הדרך הארוכה, הבחירה בקריירה, הציונות, ומצב המדינה • פרק 04
רות חשין, ששימשה במשך שנים רבות כמנהלת הקרן לירושלים, שמה את ירושלים על ראש שמחתה, הלכה למעשה. אינספור פרויקטים שהפכו את העיר למה שהיא היום, מורשת עתיקה ומפוארת, והרבה מאוד תהפוכות, הציבו את הבירה ואת פועלה של חשין בהיכל התהילה של העיר. בפרק הרביעי בפודקאסט 'כלכלה מבראשית', אירח יואל חשין את אמו רות חשין לשיחה על התהליך שעברה העיר, ההחלטה להפוך לאשת קריירה בניגוד למקובל באותה תקופה, והמצב במדינת ישראל כיום.
"אנחנו בתחילת הדרך, וכידוע לכולנו הדרך ארוכה וקשה ויש לנו הרבה מכשולים, היו לנו ועוד נכונו לנו, אבל אם נאמין בחשיבותה של קיום מדינת ישראל עקב לצד אגודל נעלה ונצליח", אמרה רות תחילה. "אני ממשיכה את אבא שלי ואומרת שהיו תקופות הרבה יותר קשות, אבל זו תקופה קשה מאוד בשבילי. השנתיים האחרונות הפכו אותי מאדם שבטוח במקומו, בתפקידו, בחייו ובייעודו, לאדם שמפקפק בכל דבר. אבל עדיין נשארתי אופטימית. האמנתי שזה המקום הכי בטוח, שאין מקום יותר טוב בעולם, והאמנתי בביטחוננו כאן, אבל זה פקח את עיניי - אנחנו ארץ קטנה מוקפת אנשים שרוצים לכלותנו. אם לא נדע איך להתנהג ואיך לשמור על חירותנו ועל מקומנו, מי יודע מה יכול לקרות. השאלה איך אנחנו יכולים להתנהג על מנת להימנע ממה שיכול לקרות".
"נראה לי יותר דחוף להגיע להבנה עם שכנינו ולהבין שהמקום הזה טוב ונהדר בשבילנו, אבל יש עוד אנשים שרוצים לחיות פה בשלום ובשקט", הבהירה. "החשיבות של מדינת ישראל לעם ישראל היא עצומה, היא נותנת ביטחון לכל יהודי. אחד מנכדיי אמר לי לפני כמה שנים ש'הדרך שלנו להוציא דרכון זר זה רק דרכך'. אמרתי שלא אתן את היד שלי כדי שלמישהו מהם יהיה דרכון נוסף. היום אני חושבת שאולי הייתי פחות נחושה בתשובה שלי. אולי הייתי עוזרת להם יותר היום".
על החטופים שעדיין מצויים בשבי חמאס, אמרה: "אני סובלת כאילו זה קרה לי אישית. זה שאני סובלת זה לא רלוונטי. אני חושבת שאנחנו צריכים להילחם בעד אמונתנו ודתנו ללא הפסקה עד שנצליח".
"ייעדתי את עצמי לעשייה, לא לשבת במספרה לפטפט"
"לא עסקתי מעולם בענייני פמיניזם אז אי אפשר לתת לי פרס, פשוט הלכתי בדרך שלי ופשוט תוך כדי כך דברים קרו", הגיבה על הצלחתה הרבה. "זה קרה בגלל העבודה הקשה שלי, המאמצים שלי, הרצון שלי להצליח במה שאני עושה ומתוך אמונה שמה שאני עושה זה הדבר הנכון והטוב. אני חושבת שהנשים באותה תקופה לא היו מוכנות מספיק להתאמץ. כי מי שהייתה מוכנה להתאמץ בכל תקופה עשתה את זה. הרוב לא היו מוכנות. בכלל לא היה מקובל שאישה תעבוד. 'מה את צריכה את זה?' כמו שאמא שלי הייתה אומרת. ייעדתי את עצמי לעשייה, לא לשבת במספרה לפטפט. זה תמיד דבר שהחריד אותי. הייתה לי דוגמא יוצאת מן הכלל בעניין הזה - דודה שלי הייתה משפטנית מאוד בכירה במשרד המשפטים, יד ימינו של שר המשפטים הראשון, ולאט לאט הבנתי שהיא מחזיקה שם במידה מסוימת את המשרד. אמרתי 'אלוהים, הלוואי שאהיה כמוה'. הייתה לי אמא נהדרת אבל היא הייתה עקרת בית ומאוד לא רציתי להיות כמוה".
עוד הוסיפה: "בהתחלה זו הייתה עבודה שאהבתי והצלחתי בה. שמחנו על כל גינה שפיחתנו בירושלים. עד קרן ירושלים, תרומות היהודים ניתנו לארגונים הגדולים, אבל תמיד באופן כללי. באה הקרן ואמרה 'אנחנו מעוניינים לחבר אותך לפרויקט ייחודי'. זה היה צעד חכם כי זה קשר את התורם לפרויקט שלו, ודרך זה הוא נקשר למדינת ישראל. הוא בא לבקר, שלח את הילדים שלו, זה היה משהו שלו שהיה במדינה שהוא עוד לא היה בטוח אם הוא בעדה או נגדה. הדעה שלי היא שירושלים היא לב ליבה של מדינת ישראל. אסור לנו להזניח את ירושלים, יש לשמר אותה ולדאוג לה, ולכנס את יהדות העולם לדאוג לעיר. זה עדיין עמוק בלבי. את העבודה לא עשיתי לבד, את העבודה עשיתי עם טדי קולק, ראש העיר לשעבר, שהיה איש בנייה, איש עם חזון".
"העיר בכללותה הולכת ומתחרדת, ואותם בניינים שחולם עליהם ראש העיר הנוכחי הם בעצם מקום מגורים לחרדים שהולכים ומתרבים", תיארה רות חשין את מצבה של ירושלים כיום. "חושבים שרבי קומות הם אחד הפתרונות. אני מקווה שהדור הבא יבין את העניין והחשיבות של העיר למדינת ישראל, ויידע לשמור עליה כראוי".
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
