"אני מתקוטט עם מי שהיה גיורא פישר לפני האסון"
המשורר גיורא פישר הוציא ספר חדש בשם 'היה פעם נסיך' • על החיים לאחר נפילת בנו אמר: "אני מסתכל על העולם קצת בקנאה וקצת בכעס"
גיורא פישר, משורר, מחנך ורפתן לשעבר, שוחח עם ורדה רזיאל ז'קונט ב־103fm בעקבות צאת ספרו החדש 'היה לי פעם נסיך'. במהלך השיחה דיבר בכנות יוצאת דופן על השכול שחווה עם נפילת בנו, על אהבת הארץ, על החיים אחרי גיל שבעים, ועל תחושת מיצוי מהכתיבה.
ורדה פתחה: "השירים שלך, יש בהם מחשבה על החיים שלנו. אני לא עברתי חוויה דומה לשלך, אבל הרגשתי שאתה כאילו כותב עליי. יש בהם איזושהי אהבת חיים ושמחת חיים".
"נכון", השיב פישר, והוסיף: "הרבה אנשים רצו לעזוב, וחלק לצערי עוזבים את הארץ, ואני אמרתי – לא. אני רוצה להישאר בארץ הזאת כי אני אוהב אותה".
בהמשך סיפר על רקע חייו: "אני בן 74, וזה נורא להגיד את המספר הזה כי כולנו מרגישים בני 17. אני הבן הראשון של מושב אביגדור ליד קרית מלאכי. ההורים שלי היו רפתנים, וגם אני החזקתי רפת גדולה. ההודעה המרה של קצין העיר הגיעה אליי בעת חליבת ערב, אבל בו בזמן הייתי עד לפני שנים מעטות מורה לתנ"ך ומחנך בתיכון האזורי בבאר טוביה. קמתי בארבע בבוקר, חלבתי את הפרות, התקלחתי ורצתי לבית הספר".
"כשקורה לך משהו מהסוג הזה, זווית הראייה משתנה"
על השכול שחווה בעקבות נפילת בנו אמר: "אני מתקוטט עם מי שהיה גיורא פישר לפני האסון, עם כל המחשבות הרגילות שכולנו עסוקים בהם. כשקורה לך משהו מהסוג הזה, זווית הראייה משתנה, ואתה רואה שאנשים מחליקים דברים, ולא עוסקים באמת כי מפחדים לגעת בה".
"אני מסתכל ורואה את האנשים הרגילים כמוני אז. כשאני מדבר עליהם – אני יודע שאני הייתי בין האנשים האלה עד שהאסון שם אותי במקום אחר. אני מסתכל על העולם קצת בקנאה וקצת בכעס, שהעולם שלכם יכול להיות יפה יותר ממה שאני רואה עכשיו".
על הכתיבה והיחס אליה לאורך השנים שיתף: "כשאתה משורר, אתה מתהלך ומחפש מקור עליו תכתוב עוד שיר. אמרתי לעצמי: כתבת מספיק, גיורא. עזוב את השירה ותתחיל לחיות בלי לחפש ימינה ושמאלה".
ובהמשך: "בשלב מאוחר של חיי אמרתי: להניח גם לשירה. נתחיל לחיות".
פישר סיפר על ההתלבטות בבחירת השירים לספר החדש: "כתבתי שיר איום ונורא מבחינת התוכן שלו. היו לי עוד כמה שירים בספר שהתלבטתי אם להכניס אותם או לא. יש למשל שירים שעוסקים באנשים מהפוליטיקה של היום, ואנשים אמרו לי: 'אולי אל תכניס את זה, אולי זה יקלקל'. אמרתי שהקריטריון היחיד שלי להכנסת שירים או להוצאתם יהיה האיכות שלהם".
"היא הצילה את חיי – וזו לא מטאפורה"
בראשית הספר מופיעה הקדשה לאשתו דורית – ובה נכתב שהיא 'הולכת לצידו והצילה את חייו'. פישר הסביר שזו אינה רק אמירה פיוטית: "היא הולכת לצידי, והיא הצילה את חיי וזו לא מטאפורה. לפני כשנה התחלתי להשתעל מעט, אבל חשבתי שזה בעקבות אלרגיה למאכל שאכלתי. היא לא עזבה אותי, 'שיגעה אותי' והכריחה אותי לעשות צילום. התגלה סרטן ריאות באונה השמאלית של הריאה שלי".
"קראתי תמיד שסרטן ריאות הוא גזר דין מוות, אבל הרגיעו אותי. בזכותה הורידו את האונה הזאת ואני נקי. בזכות דורית אני בסדר. כתבתי על כך שיר בשם 'הרואה בריאות', פה בא לידי ביטוי גם המורה לתנ"ך שבי".
על השאלה הקיומית הסופית אמר: "כולנו לא רוצים לקבל את העובדה שהמוות הוא סופי. אנחנו מקווים שאולי הנשמה שלנו תלך למקום אחר, אבל מה יקרה איתך כשתצטרכי לפנות את הגוף?"
