בסוף השנה הבמאי משה קפטן יסיים את תפקידו כמנהל האמנותי של תיאטרון 'הבימה'. קפטן התארח באולפנה של רבקה מיכאלי ב־103fm לשעה של שיחות ושירים.
קפטן סיפר כי הוא גדל בבית דתי: "גדלתי בבת ים ולמדתי בישיבה תיכונית. סבתא שלי הייתה זמרת, וכבר בגיל מאוד צעיר הייתי מקשיב לה. אמרתי שגם אני רוצה. ניסיתי את מזלי לעמוד על במה בכל הנעורים, והתגייסתי ללהקת הרבנות הצבאית".
הוא הגיע למסקנה כי הוא לא מעוניין להיות בקדמת הבמה: "הבנתי בגיל 21 שיש אנשים שעושים את זה יותר טוב ממני. דמיינתי שאתעסק בעולם הבמה והשואו־ביזנס, אבל מצאתי את מקומי מאחורי הקלעים".
קפטן יסיים בסוף השנה קדנציה ארוכה מאוד בתיאטרון הלאומי: "התחלתי כבמאי בית בשנת 2014, וב־2016 כשאילן רונן פרש קיבלתי את המושכות של הניהול האמנותי. יש לי הרבה הצגות שרצות במקביל".
הוא שיתף מה עובר עליו כאיש שמופקד על מחזה: "אני עוצם את העיניים ומנסה לדמיין את המקום, את הדמויות. מנסה לראות אילו שחקנים אני רוצה לראות, ואז מתחיל לרקום את הדבר עצמו. אני מכניס מהר מאוד את מעצב התפאורה כדי להמציא את הדבר הזה."
"אני תמיד מתאר את זה כבדידות עצומה. כשאני מוסר את ההצגה לקהל אני אומר: זה שלי, זה לא שלכם עדיין! אבל עם הזמן אתה לומד להתרחק", הוסיף הבמאי.
קפטן ידוע כמי שמלהק למחזותיו דמויות מפתיעות. באשר למחזמר 'עלובי החיים', אמר: "אמיר דדון הוא לא זמר טנור קלאסי, וחשבתי שזה הייחוד שלו – הפראיות בשירה שלו עשתה לי קווץ' בלב בכל פעם ששמעתי אותו."
גם שירי מימון, הרבה לפני שחרכה את בימות ברודווי, הייתה הברקה שלו: "כשהבאתי את שירי מימון ל'אוויטה' הייתה המון ביקורת – למה אני מלהק מישהי שהיא לא שחקנית? זאת טעות וזו שגיאה. כל מי שחיכה לה בפינה כתב אחר כך כמה היא נפלאה."
לא מעט סרטים קיבלו חיים חדשים על הבמה. קפטן סיפר על אחד מהם, 'הערת שוליים': "כשאני ניגש לעבד סרט לתיאטרון, אני שואל איזה ערך מוסף יקבל הצופה. מדובר בסיפור נהדר ובתסריט מצוין, אבל הסרט המופתי של סידר, שהביא כל כך הרבה קלוז־אפים ושתיקות – איך זה ייראה אחרת בתיאטרון? נגה אשכנזי ישבה וכתבה עיבוד נפלא שהביא לידי ביטוי את קולן של הנשים שכמעט ולא נשמע בסרט הזה, לפריזמה רחבה יותר ממה שכתב סידר."
קפטן ביים לאחרונה את 'מלאכת החיים', מחזה המופת של חנוך לוין. על המחזה אמר: "זה מתחיל בחנוך לוין. הוא כתב את החיים בעליבותם ובתפארתם, ופשוט לא הפרעתי לו. ליהקתי קבוצת שחקנים נפלאה, ואפשרתי להם פשוט להיות, ולהתפלש בתוך הטקסט שהוא כתב. לתת לרקמת החיים הזאת להיות על הבמה ולגעת בקהל."
על הגבות שהורמו כשהאיש הזוהה כל כך עם מחזות זמר הופקד על מחזה של לוין, אמר: "יש לנו מדינה קטנה שאוהבת לשים אנשים בתוך קופסאות. אם הצטיינת בקופסה של מחזמר, אז אתה בקופסה של מחזמר. פתאום שואלים: איך זה יכול להיות? הוא לא צריך להיות בקופסה השנייה. בסוף, במאי הוא במאי – זה שאני יודע לעשות גם וגם, בעיניי זה יתרון. יש אנשים שזכותם לחשוב שלא. אני ממשיך בשלי".
ועם כל זאת, הוא מחה על היחס המזלזל שמחזות הזמר מקבלים: "המושג 'מחזמר' כל כך לא מובן מאליו. מחזמר בעולם המערבי המתוקן הוא אחד הדברים הכי טובים שנעשים על במה. ב'פרסיליה מלכת המדבר', לצורך העניין, זה לא רק העובדה שמדובר בהצגה מצוינת, אלא שעל במת התיאטרון הציבורי, הלאומי, עומדת חבורת דראג קווינס, טרנסקסואלים, הומוסקסואלים – וחוגגים את חייהם בשמחה ובאהבה."
"'פרסיליה מלכת המדבר' היא מותג שהולך איתי הרבה שנים. ידעתי שזה ייקח זמן, כי אנחנו מאחרים ביכולת שלנו להכיל דברים מהסוג הזה, בוודאי בהצגה שהכוכבות שלה הן מלכות דראג. הצעתי גם למנכ"לים הקודמים, וזה הבשיל הפעם", הוסיף.
"אנחנו עומדים לקראת העונה הבאה של 'הזמר במסיכה' בטלוויזיה. אני מאוד אוהב טלוויזיה. גם פה אומרים לך: 'אתה עושה תיאטרון, אתה לא עושה טלוויזיה'. ואני שואל: למה לא? זה משפיע על זה – זה רק עושה אותי ליותר טוב. כשביימתי את האירוויזיון ב־2019 שאלו אותי אם אני לא מתבייש. המנהל של הבימה, זה מה שאתה עושה? סליחה – שטויות זה לא. אם עושים את זה באופן מקצועי וטוב, אז למה לא?", הוסיף קפטן.
קפטן סבור כי חשוב מאוד לעודד מחזאות מקורית: "אני מוצא שהקהל הישראלי אוהב לראות את עצמו על הבמה, ולהתעסק בקונפליקטים שמעסיקים אותו. שחר פנקס היא מחזאית כזאת, ונוגה אשכנזי וארד דריגס – וכותבים אצלנו כעת מחזאים נוספים. הקרקע פורייה וצריך לאפשר לה לצמוח. פעם זה מצליח יותר ופעם פחות, אבל אנחנו חייבים לתת להם את הבמה לנסות ולהתנסות."
לא סוד כי התיאטרון הלאומי עמד בפני פירוק. קפטן הרגיע, הוא מאמין כי 'הבימה' עלתה על דרך המלך: "הבימה עברה תקופה מאוד מורכבת. גם לי חייבים עוד כסף, אבל בחרתי להישאר בתיאטרון כדי לשמור באחריות על האחרים. זה מוסד שפשט את הרגל ב־2019, ועבר למנכ"ל אחר לתקופת מעבר. עם הקמת תאגיד עירוני, עיריית תל אביב הקימה את התיאטרון מחדש. כיום הוא פועל באיזון ואפילו ברווח. לא פשוט ללכת עם הגיבנת הזו על הגב, אבל אני חושב שהבימה עלתה על המסלול, ואפשר לצעוד בבטחה."