"הוא חייך אליי כמו בפוסטר – והתמזגנו לחיבוק שקט"
חירות נמרודי, אימו של תמיר החטוף בעזה, על הילד שמילא את הבית בצבעים ועל החלום היחיד שבו הרגישה אותו: "כמה הייתי זקוקה לחיבוק הזה"
חירות נמרודי, אימו של תמיר נמרודי, החייל החטוף שנמצא בשבי חמאס מאז 7 באוקטובר, הגיעה לאולפן 103fm לשיחה עם רז שכניק. היא סיפרה על בנה, על מה שידעו עליו – ועל מה שלא, על מוזיקה, על קשר נדיר בין אם לבן – וגם על החלום האחד שלא יוצא לה מהלב.
רז פתח בשאלה: "לפני שנדבר על השירים, חירות – תמיר הוא מהיחידים שאיננו יודעים עליו דבר, מלבד שהוא נחטף בחיים. ואנחנו יודעים שהוא בחיים לפי מודיעין אחרון".
חירות השיבה: "במערכות שלנו, תמיר נחטף על הרגליים. יש סרטונים שהוא מועבר לעזה ברגל, ומאז – אין סימנים ברורים לגבי מצבו. אנחנו מבינים שהוא כנראה מוחזק לבד, וכנראה החוזרים לא יודעים שום דבר על תמיר. אנחנו מנסים להחזיק תקווה שהוא שורד".
בהמשך השיחה דיברו על המוזיקה שתמיר אהב. חירות בחרה בשיר 'טוליק', בביצוע של לי בירן: "קודם כול – ביצוע ועיבוד ממש מושלמים לשיר הזה. זה אחד השירים הראשונים שתמיר מאוד אהב כילד. זה היה כחלק מתהליך ההשכבה לשינה – שאימא שרה שיר, ותמיר בוחר את השיר. כשהילדים היו קטנים, הייתי משכיבה כל אחד מהם בנפרד, וכל אחד מהם מקבל את הזמן שלו עם אימא. תמיר הרבה פעמים ביקש שאני אשיר – ו'טוליק' היה אחד המועדפים. אני חושבת שיש משהו מרגיע שמכניס לאיזשהו מוד של שינה. ושם החיבה של תמיר היה טוליק – הוא התחבר לשיר, והרגיש שחשוב שיש שיר על שמו".
בהמשך סיפרה על יום הולדתו ה־19 של תמיר, שצוין בשבי: "ב־15 בנובמבר 2023 ציינו לו יום הולדת 19, כשאנחנו בתוך התופת. חודש ראשון לתוך האירוע – ולא מבינים את גודל האסון. זה היה נורא. ולמרות שהוא היה חייל – מבחינתי הוא היה ילד".
"הדבר האחרון שהוא היה – זה שקט"
שכניק שאל: "איזה ילד היה תמיר?"
"הדבר האחרון שהוא היה – זה שקט", השיבה חירות. "ילד היפראקטיבי. אחר כך גם אובחן עם הפרעות קשב וריכוז. הוא היה ילד מלא שמחת חיים, שובב, סקרן – כל דבר עניין אותו. הוא התחיל הכול נורא מהר: ללכת, לדבר. כשהוא היה בן חמש, הייתה לו יכולת מדהימה לזהות מלאכותיות. במספרה, אישה ניסתה להסיח את דעתו – והוא ענה לה: 'את רק רוצה שאני לא אפריע לאימא, נכון?' – זה היה תמיר".
על הקשר איתו סיפרה: "הוא היה ילד פתוח. שיתף אותנו. אם יש הגדרה לתמיר – זה שהוא עם שלשול ורבלי. הוא לא יודע לסתום את הפה. זה לשבת עד 2 לפנות בוקר עם 'אימא, עוד רגע'. היינו חברים מאוד טובים – וזה נכס בעיניי".
שכניק שאל: "הוא מופיע בחלומות?"
נמרודי השיבה: "אני זוכרת מעט חלומות, אולי כי השינה לא רציפה. אבל אני זוכרת חלום אחד – ב־9 באוקטובר 2024. שנה ויומיים אחרי החטיפה. ראיתי את תמיר מרחוק – הוא חייך אליי כמו בפוסטר שלו. הושיט לי ידיים לחיבוק – והתמזגנו לחיבוק שקט, בלי מילים. רק הרגשנו. התעוררתי מתוך החיבוק הזה – בוכה. בגעגוע גדול. אולי הוא ניסה להגיד לי משהו אחר... אבל כמה הייתי זקוקה לחיבוק הזה".
לסיום, כשנשאלה מה הדבר הראשון שהיא תגיד לו כשתראה אותו – ענתה בפשטות: "החיבוק. קודם כול החיבוק. אחר כך – הכול ייפתר".
עריכה: עומר אוקון
