יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה עומד גם השנה בסימן ההקרבה, האובדן והחיבורים האנושיים שנוצרים ברגעים הכי קשים. איתי ענאל, ששירת לצד אלירז פרץ וגרמן רוז'קוב ז"ל בקורס קצינים, מספר על סיפור של שלושה אחים – אחד מהם מאומץ, כולם נשמות טהורות.
"סיפור על שלושה אחים, שלוש נשמות טהורות. אוריאל נפל בשנת 98', כמה מאות מטרים ממני בקו בלבנון, במארב. מי שהכיר את אוריאל ידע שמדובר בדמות מופתית. הוא היה איש עם המון יכולות – לצד היכולות המקצועיות היו לו גם יכולות חברתיות ברמה גבוהה מאוד", סיפר.
לא עבר זמן רב, ואיתי פגש באח השני לבית פרץ – אלירז. "תוך פחות משנתיים פגשתי את אלירז, הבנתי את הקשר והעוצמה של המשפחה הזו. אצל אלירז היה עצב עמוק שקל להבחין בו, אבל לצד זאת הייתה שמחת חיים, חתירה למטרה. מעבר לחתירה למטרה – הוא היה ממש חבר, ונשמה טהורה, נכונות לתרום. העצב היה חלק בלתי נפרד בתהליך שלו".
הרגע שהותיר עליו את הרושם העמוק ביותר היה מפגש עם אם המשפחה, מרים פרץ, שבאה לדבר בפני החניכים: "אימא של אלירז הגיעה כמרצה לדבר על הזיכרון של אוריאל ואיך הוא היה רוצה שנזכור אותו. זאת הייתה אחת מההרצאות הכי עוצמתיות וחשובות שעברתי בחיים. לכאורה היא הייתה שברירית וחלשה – כי היא איבדה את בנה – אבל היא הגיעה עם המון עוצמה. היא לימדה אותנו איך להיות מפקדים טובים יותר", הסביר.
בתוך כל האובדן – גם קשר חדש נוצר. אלירז, שאיבד אח, פתח את ליבו לגרמן, עולה חדש מרוסיה. "אלירז איבד אח – אבל בקורס קצינים הוא אימץ גם אח, את גרמן. האימוץ הזה לא היה מובן. הם היו מאוד שונים, אבל הוא נקשר אליו. סיפור ארץ ישראל היפה", שיתף.
ולקשר הזה לא הייתה רק משמעות סמלית. הוא זכה להכרה אמיתית, מרגשת: "מרים פרץ ראתה בגרמן כבן".