רפאל ארווס, אביו של סמל ראשון שי ארווס ז"ל שנהרג באסון הנמ"ר בג'באליה, ישיא משואה ביום העצמאות ה־77 של מדינת ישראל. בשיחה מרגשת עם אודי סגל וטל שלו ב־103fm שיתף בתחושות הקשות, בהתרגשות ובכאב שמהול בכבוד הגדול.
"ברור שיש לי מה לומר. אנחנו מתאמנים על זה המון שעות – על הטקסטים, חזרות, צילומים – משהו מאוד חזק. זה משהו של פעם בחיים. המשואה זו חוויה מאוד עוצמתית, הרבה בכי. זה דבר מורכב, אתה פוגש שם הכול מהכול", אמר.
כשלפיד נשאל אם הדלקת המשואה עוזרת לו להנציח את בנו, השיב: "אני לא מנציח את שי. אני מנציח את 848 נופלים שנפלו במלחמה הארורה הזו. אני שם בשבילם".
לשאלה אם הוא מרגיש שבנו איתו ברגעים האלה, אמר: "כן. אני יכול לומר לכם שהדלקתי את המשואה כבר אין־ספור פעמים, כמובן בחזרות. אני מדבר בעוצמות, עין אחת יבשה לא נשארה. אני יכול לומר לכם שהרבה אנשים פנו אליי ושאלו אותי... זה קשה. אני מדבר בעוצמות, אני מדבר מדם ליבי, לא פשוט. לצידי עומד אורן סמדג'ה עם משואה אחרת – בן אדם מדהים. אנחנו שם המון שעות וימים. אתמול היינו במשרד ראש הממשלה. זה לו"ז מאוד צפוף, הכול צפוף שם. זה משהו שלא חוויתי אף פעם".
על בנו סיפר בקול רועד: "שי, אני לא מאמין שאני מדבר עליו. הכול הזוי, הכול כאילו לא אמיתי, ממש. הזמן לא עושה את שלו – הזמן יותר קשוח, יותר קשה. חד וחלק. שי הוא הבן הקטן, הוא בן זקונים. ניצולת שואה בשם אביבה התראיינה ודיברה על שי ואמרה שחסר לה ילד. היא דיברה על שי – כמה ילד טוב הוא היה. הוא כל כך אהב אותם, לעזור להם, להיות לצידם, לדבר איתם. שי כבר בגיל 16 אמר שהוא מוכן למות למען המולדת. זה משהו לא מובן מאליו".
רפאל ארווס תיאר את הקשר בין שי ללוחם החטוף בר קופרשטיין: "שי התאמן ב'אחריי' עם בר קופרשטיין, ששבוי בתוך עזה, והייתי עם אימא שלו. אני נמצא עם אימא שלו המון".
בהמשך הוסיף: "שי רצה להוציא את אמילי, את הילדים. קשה, קשה. שי רצה להוציא את שירי. אנחנו, משפחות השכול, יודעים דבר או שניים יותר מכם. אני לא מאמין שזה קורה לי, כל הדברים האלה. שי נכנס ולא יצא, ובר נשאר שם. זה דבר מטורף".