"מה רבים שאינם כבר בינינו"
אור הלר: "יום זיכרון שני במלחמה שנדמה שתתרחב" • אודי סגל: "משמעות למילה חלל - ריק שלא מתמלא"
יום הזיכרון תשפ"ה מגיע בעיצומה של אחת התקופות הכואבות והמורכבות בתולדות המדינה. בשידור ב־103fm בחרו אור הלר ואודי סגל לשים את הכאב האישי במרכז, דרך סיפורים של לוחמים שנפלו – רועי צ'אפל ואסף מסטר – שניים מתוך רבים שיצאו להילחם ולא שבו. הדברים שאמרו, כמו הזיכרונות עצמם, מפלחים את הלב.
אור הלר פתח את השעה השנייה של שידורו עם דברי תחושת מועקה: "יום הזיכרון הזה של 2025 קשה מתמיד, עם מועקה גדולה, עם 59 החטופים והחטופות שלנו שקשורים בשלשלאות במנהרות בעזה. יום זיכרון שני במלחמה בלי שם, בלי תאריך סיום – מלחמה שנדמה שאחרי יום העצמאות תלך ותתרחב. הרבה מילואימניקים ביום הזיכרון הזה עם צווי שמונה חדשים לימים הקרובים, לקראת הרחבת המלחמה".
הלר חלק את סיפורו של רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, מפקד מוצב סופה, שנהרג בבוקר ה-7 באוקטובר. "בניגוד לרובנו, ב־6:29 בבוקר הוא היה ער, ערני, עומד על משמרתו. הוא לא ידע שום דבר על הלילה הדרמטי מתוך ההחלטה האומללה להסתיר מהכוחות את הסימנים המעידים. כשאתה שומע את רשת הקשר בדקות הראשונות – אתה שומע מפקד צעיר ששומע את גודל השעה, וייתכן שהוא ישלם בחייו. ואכן הוא נהרג בשבע בבוקר", סיפר הלר.
"ראינו איך ההחלטות שהוא לקח בדקות – הצילו חיים", הוסיף.
הלר סיפר על הדמות שמאחורי הדרגות: "הוא היה בשבת האחרונה שלו בצה"ל, עמד לטוס לאוסטרליה, להתחתן עם אהובתו יובל. הוא אהב לאכול ולצחוק, אדם שהיה יכול להיות בנסיבות אחרות חבר שלי. כשלמדתי על דמותו – הלכתי והתאהבתי בו כמייצג כל הדור הזה. כדי להעצים את הטרגדיה, בימים האחרונים הוצג התחקיר של סופה וניר יצחק, וכשסבתא של רועי, חדווה צוק, שמעה את התחקיר – היא לקתה באירוע מוחי ונפטרה בגיל 83. השכול לוקח מאיתנו את האנשים הטובים האלה ומשפיע על מעגלים שלמים של משפחות שנהרסות".
"אני חושב בבוקר הזה על רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, ועל מה שהוא היה יכול להיות, ועל כל אותם כמו בשורה של חיים גורי – 'מה רבים שאינם כבר בינינו'", סיכם הלר.
סגל על אסף מסטר ז"ל: "נהרג כמפקד כשהוא עומד על הצריח ומוביל את כולם"
גם אודי סגל בחר לשתף בזיכרון אישי, על רס"ן אסף מסטר ז"ל, לוחם ולימים מפקד ביהל"ם, שנהרג בכניסה לעזה. "הצפירה ב־11 מפלחת את הלב ונותנת משמעות למילה חלל – ריק שלא מתמלא. מחשבות על מה שהיה יכול להיות. את אסף אני מכיר מאז היה ילד קטן. פגשתי אותו לאחרונה בצומת זיקים – פתאום אסף במדי ב' מאובקים עם מדי קצין. הוא היה יהל"מיסט שהוביל את גדוד ההנדסה 601. נתן חיבוק, קצת עייף – אבל מה זה חשוב. עשינו סלפי ושלחנו לאבא ואימא. בתמונה יש לו את אותו חיוך שובבי כשהיה ילד קטן".
המפגש הזה, כך התברר, היה האחרון. "שבועיים לאחר מכן אסף היה על הנמר"ה הראשונה שנכנסה, והוא נהרג כמפקד כשהוא עומד על הצריח ומוביל את כולם. הוא יישאר צעיר וחתיך בן 22, והוא מלווה אותי בכל יום. אני חושב עליו, ועל עשרות הצעירים ואנשי המילואים שכמוהו יצאו להגן על המדינה ולא חזרו – והשאירו את החלל שאי אפשר למלא", סיכם סגל.
