הערה, שוליים
האם הניסיון להגיע להסכמות יוביל לפילוג רב יותר? • פרופ' עירן הלפרין, ד"ר יואב הלר וד"ר אדם קלין אורון על תמונת המצב בחברה הישראלית • פרק 12
אין ספק שבשנים האחרונות עלה רף הפילוג בישראל במוני מונים. בין אם מדובר ברפורמה במערכת המשפט, חילוקי הדעות בקרב חברי הממשלה, והתנהלות המלחמה, נדמה שהוויכוחים והעימותים הפכו לחזות הכל. מהם מקורות השנאה בחברה הישראלית, והאם דווקא השאיפה ליצירת קונצנזוס מובילה להקצנה? בפרק ה־12 בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר, אירח אדם את ד"ר יואב הלר מרצה וחוקר היסטוריה, יו"ר וינגייט ותנועת 'הרבעון הרביעי', ופרופ' עירן הלפרין, ראש המחלקה לפסיכולגיה באוניברסיטה העברית ומחבר הספר 'אזהרת שוליים - איך נתנו לשנאה והקיצוניים לפרק אותנו?'.
"בעיניי הרעיון או הניסיון לייצר אחדות וממלכתיות בתת קבוצות בתוך קבוצה גדולה יותר הוא סופר ראוי", אמר פרופ' הלפרין תחילה. "קשה לחיות אם לא מצליחים לייצר את המהלך הזה. בסיטואציה הנוכחית, המחיר שאנחנו משלמים כדי לקדם את המהלך הזה כבד מאוד. לממלכתיות, חיבור ומטרות משותפות יש המון יתרונות. החיסרון המשמעותי הוא שבהגדרה לא מאפשרים לייצר שינויים גדולים. השאלה היא איך אתה מנתח את ברירת המחדל של החברה הישראלית. בתפיסה שלי, בשני העשורים האחרונים השנאה, הגזענות וההקצנה הם המצב הבסיסי, ובעוד הם המיינסטרים, הניסיון לייצר ממלכתיות וחיבורים מבטיחים את שימורם ולא נוכל לשים קווים אדומים ברורים. יש סתירה פנימית בין יצירת מכנה משותף רחב לבין השאיפה לשינויים משמעותיים".
"אני לא שואף להסכמות רחבות או קונצנזוס"
בתגובה, השיב ד"ר הלר: "אני לא שואף להסכמות רחבות או קונצזוס, אלא ליצירת עתיד למדינת ישראל. ביטחון, שייכות ואיכות החיים, וזו השאלה שמעסיקה אותי. הסכמה היא אמצעי, לא מטרה. בכל העולם המערבי יש בעיה. הפרדיגמה נתקעה בביטחון, בחינוך, בוודאי במודל האזרחות והחוזה האזרחי. על זה מתלבשת עוד בעיה רעילה וזו בעיית הקיטוב. הסיפור של שינויים דמוגרפיים עמוקים, טכנולוגיה ומודלים כלכליים יצר מצב שהדמוקרטיה הליברלית הגיעה לתקרת הזכוכית בשנות ה־90. ממשלת השינוי נוהלה טוב אבל לא עשתה שום שינוי משמעותי. אני רוצה לעשות שינויים גדולים בהסכמות רחבות".
"החברה הישראלית נמצאת באסימטריה"
"אני חושב שהמחנה הליברלי דמוקרטי עבר שינויים דרמטיים בשנה וחצי פלוס האחרונות", התייחס עירן לימי המלחמה. "בעיניי צריך וחייבים להילחם בקיטוב החברתי, זו בעיה סופר משמעותית. ההסתכלות שלי על דברים בתור פסיכולוג חברתי היא דרך הפריזמה של יחסי כוח. בעולם האידיאולגי בלבד, החברה הישראלית נמצאת באסימטריה ברורה שבה צד אחד שם את הדברים שלו על השולחן - ימין ברור, עליונות יהודית ברורה, וצד שני אומר אנחנו ממלכתיים. זו סיטואציה אנומלית כי אם אתה החזק ובמקרה הזה הימין הקיצוני בישראל הוא השולט, המטרה שלו היא להתחבר, להרגיע, לשמר את הסטטוס קוו ההיררכי. הטענה שלי למחנה הליברלי היא שהוא התבלבל - הוא אמר שיצטרף לכל ממשלות הימין, ינרמל שנאה לחרדים, גזענות, קיצוניות. אנחנו קודם כל צריכים תיקון מהצד הזה ואז הפחתת קיטוב. במידה מסוימת, וצר לי על כך, חלק ממה שאנחנו קוראים לו קיטוב זה תוצר שעוד צד עלה על המגרש".
בסיום הפרק, הבהיר יואב: "יש מרחב הסכמה פוטנציאלי, ישראלי הוא אדם של רצף, לא של או או. בשביל לעשות את השינוי צריך להתגבר על הסוציולוגיה. הציבור הליברלי התחיל להיתקע ולקוות לשאת את עיניו לדמוקרטיה הפרוצדורלית. אפשר להיות עם הדמוקרטיה, לא עם היועמ"שית. אל תקדשו דמוקרטיה פרוצדורלית כמבוא. בית לישראלים שרוצים לבנות יחד. חייבים לעבור את גשר הקיטוב, אחרת הסוציולוגיה מנצחת אותנו, ולהוכיח שאפשר להביא הסכמות רחבות. אני מציע תלת רגליים - מלחמה בלתי מתפשרת בנרטיב הפלסטיני שאומר אנחנו פה, שיפור המצב בשטח עד אז כי זה ייקח שנים ויש יכולת לייצר מזרח תיכון אחר. פה יש ישראלים שעסוקים באובססיה להושיב נוח'בות בקלקיליה".
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
