"הייתי רוצה לשמוע שמבינים את המצב של הבן שלי"
מירב גלבוע דלאל, אימו של גיא החטוף ברצועת עזה, שיתפה מה הייתה אומרת לרה"מ, אם הייתה פוגשת אותו: "הבן שלי עובר טרור"
מירב גלבוע דלאל, אמו של החטוף גיא גלבוע דלאל, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב ב־103fm ותיארה את תחושת הזעזוע מול הסרטון האחרון של החטופים יוסף חיים אוחנה ואלקנה בוחבוט, ההתמודדות הגופנית עם הקושי הרגשי, וביקורת על הממשלה.
"לא ראיתי את הסרטון, וזה מזעזע. אני יכולה להרגיש הרבה כאב ועצב שהילדים שלנו עדיין צריכים להיות שם, בתוך המנהרות, ולעבור התעללות וסבל כזה", אמר.
על ציון יום הולדתו של גיא סיפרה: "גיא אתמול היה בן 24. זו יום הולדת שני שלו בשבי. ילד שכולו אור ואהבה, שחרור וחופש – ולקחו לו את החופש".
על רקע תחושת הקיפאון והייאוש, מירב הציבה מראה ישירה מול הממשלה: "אני תמיד אומרת – גיא שלי וכל החטופים עדיין לא בבית, סימן שלא עושים את כל המאמצים, זה קודם כול. מעבר לזה, אני אימא של גיא, וזו באמת כבר תקופה כל כך ארוכה שהילד שלי לא חזר אליי. אני מנסה לא לאבד את התקווה כי אנחנו צריכים להיות חזקים. אנחנו חייבים להיות חזקים – שהילדים יחזרו, שהם יחזרו למשפחות חזקות. וזה לא פשוט בכלל כי זו כבר תקופה ארוכה. הגוף שלנו בסטרס תמידי, אנחנו דואגים 24/7. המצב של גיא ואביתר, ממה שאני יודעת, הוא נוראי. יש לנו את טל ועומר שחזרו, והם מספרים מה הם עוברים – על התת־תנאים שהם נמצאים בהם, וזה מטריף את הדעת".
היא התייחסה גם לרגע קורע לב נוסף – כשראתה את גיא ואביתר צופים בטקס שחרורו של עומר שם־טוב: "עומר לא האמין שיעשו את זה לגיא ולאביתר. התחושה שהם נתנו להם שם – שהם עומדים לצאת יחד איתם. הבאיסו אותם במשך שבועיים".
ובצל הדיווחים על הרחבת הפעולה הקרקעית ברצועת עזה, החשש גובר: "לא בא לי לשמוע 'הותר לפרסום', לא בא לי שחייל אחד שלנו ייפגע יותר. כבר אי אפשר להכניס שום כאב יותר, לשמוע שום צער בשום מקום – וזו הדאגה שלי, זה הפחד שלי, ה'הותר לפרסום'".
"משתדלת להיות כמה שיותר בריאה – אבל הגוף מגיב"
למרות כל זאת – היא מחזיקה: "מחזיקה חזק, כי אין לנו שום פריבילגיה לא להחזיק חזק ולעשות הכול שגיא יחזור – כדי שיהיה לו בסיס חזק להבריא. מבחינה גופנית, אני ממשיכה בכל הכוח, מחכה לגיא ומשתדלת להיות כמה שיותר בריאה – אבל הגוף מגיב".
ומה עם קשר עם ראש הממשלה? "קשר? אין לנו קשר אישי עם ראש הממשלה. יש לנו את הקשר ברגע שהוא מרים לנו טלפון, ברגע שיש לנו פגישה שקובעים איתנו – אבל זה לא על תקן יומיומי, ולא גם שבועי. ואני תמיד אומרת: אני לא צריכה את השיחות האלה, הן לא מעניינות אותי, הן לא מרגשות אותי".
ולשאלה מה הייתה אומרת לו אם הייתה פוגשת אותו – היא ענתה: "שאני רוצה את הבן שלי. אם הוא מודע למצב של הבן שלי, כי הבן שלי עובר טרור. מעבר לשבי עצמו, יש לו שומר – לו ולאביתר – שעושה דברים מטורפים שאפילו אנחנו לא יכולים... אי אפשר לא להדחיק את זה, כי אתה לא יכול לשמוע את זה בכלל. אתה לא יכול לשמוע שככה מתנהגים בכלל, לא בצורה אנושית בכלל. דברים מטורפים. הייתי רוצה לשמוע שבאמת מבינים את המצב של הבן שלי, ושעושים הכול בשביל שהוא יחזור – ושכל החטופים יחזרו".
"אני תמיד אומרת – יש לנו דנ"א אחד, והוא שאנחנו ערבים אחד לשני. וזה מה שאני מצפה מהמדינה שלי, כי אני רוצה לגדל פה עוד נכדים, שאנחנו נמשיך להיות ערבים אחד לשני – ושיחזירו את החטופים", סיכמה.
