"כשאנשים מופתעים טובה, הזמן נראה להם ארוך יותר"
ד"ר עידו תורן על מנגנוני תפיסת הזמן: "מצאנו אינטראקציה בין שני תהליכים שלכאורה לא קשורים, ובעצם יש הטיה קוגנטיבית"
ד"ר עידו תורן, חוקר לשעבר במעבדה של פרופ' רוני פז ודיקן המחלקה לביולוגיה במכון ויצמן, שוחח עם רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו ב־103fm על הטיה קוגניטיבית הקשורה לזמן, ניסוי ייחודי שנערך בנושא, והשפעת אירועים חיוביים ושליליים על תפיסת האורך הסובייקטיבי של זמן.
בפתח השיחה אמר ד"ר תורן: "בעצם אנחנו לא יודעים הכי טוב איך הזמן שלנו מתנהג. הרעיון למחקר שלי נולד מהבנה ששני תהליכים מרכזיים מתרחשים באותם מעגלים עצביים במוח: האחד הוא היכולת ללמוד מטעויות, והשני – תפיסת זמן".
בהמשך הסביר: "דופמין קשור לכל נושא של ריוורד (תגמול), מה שמקדם את הלמידה שלנו ואת ההנאה שלנו, בעצם הרעיון היה שאם שני תהליכים, שלכאורה הם בלתי תלויים, מחושבים באותו אזור במוח – אולי יש ביניהם אינטראקציה".
ד"ר תורן תיאר את הניסוי שנערך: "גילינו משהו מעניין. תכננו ניסוי שבו ביקשנו מהנסיינים – בזמן שהם שוכבים בתוך מכונת MRI – להעריך את משך הזמן שבו הוצגו תמונות על המסך. באופן בלתי תלוי לכאורה, הצגנו על התמונות מספרים שמייצגים סכומי כסף. דרך הצגה חוזרת של המספרים, יצרנו להם ציפייה לקבל תגמול – כל פעם מחדש".
על תנאי הניסוי הוסיף: "למעשה, התגמול לא היה קשור לביצועים שלהם – והם ידעו את זה. התגמול היה רנדומלי, כדי לנתק בין היכולת להעריך זמן לבין הקשר בין תגמול לביצוע. מדי פעם הם קיבלו יותר או פחות ממה שציפו – ויצרנו להם הפתעה שמייצרת למידה".
ואז הגיעו התוצאות המעניינות: "מה שראינו הוא שכשאנשים מופתעים לטובה – כלומר, מקבלים יותר כסף ממה שחשבו שיקבלו – הזמן הסובייקטיבי שלהם נראה להם ארוך יותר".
לבסוף סיכם את אחת המסקנות המרכזיות: "כשהם מופתעים לרעה – מקבלים פחות ממה שציפו – הזמן נראה להם קצר יותר. מצאנו אינטראקציה בין שני תהליכים שלכאורה אינם קשורים. ובעצם נשאלת השאלה – האם יש הסבר לכך שהמערכות האלה התפתחו בצורה שהן משפיעות אחת על השנייה?"
