"אמרתי 'הוא פצוע'. הם עשו לא עם הראש"
תהילה ואן גלדר, אימו של עומר ז"ל שנפל ברצועה, שיתפה בתחושות הקשות מהבשורה הקשה מכול: "אמרתי 'תלכו בבקשה, אני לא מעוניינת לשמוע'"
שלשום (ב') נפלו שלושה חיילים בפעילות מבצעית ברצועת עזה. אחד מהם הוא סמ"ר עומר ואן גלדר שהובא אתמול למנוחות. תהילה, אימו של עומר, שיתפה את ינון מגל ובן כספית בתחושות הקשות.
במהלך השיחה שיתפה בחשש שהרגישה לפני שנודע לה הנורא מכול: "כל עוד הייתי ערה, הדלת הייתה פתוחה. הקצינים באו, הם פשוט נכנסו בדלת פתוחה, הם לא דפקו. הם באו בעשר בלילה, במוצאי שבועות".
"אני נסעתי להוריי, חזרנו חזרה הביתה והתחלנו לפרוק את הדברים שארזנו ולסדר, ופתאום אני רואה את הבן שלי מסתכל על הכניסה בהלם. שאלתי אותו מה קורה, הוא אמר 'יש פה אנשים מהצבא', אז אמרתי 'הטלפון שלי על שקט, אולי הם התקשרו, כי אני יודעת שכשיש פצוע אז מתקשרים לפני שבאים' - כי לבוא יש לזה משמעות אחת, ולא רציתי שתהיה המשמעות הזו. אז אמרתי 'הטלפון שלי על שקט, התקשרתם, נכון? הוא פצוע'. הם עשו לא עם הראש, ואמרתי להם 'אני לא מעוניינת, תלכו בבקשה, אני לא מעוניינת לשמוע', והם תפסו אותי, ביקשו שאני אשב. יש להם איזה נוסח קבוע כזה, אני זוכרת בערפול, והודיעו לנו את הנורא מכול", סיפרה בכאב.
"יש לי זכות אדירה שאני אימא של עומר וגם של האחים שלו"
"עומר היה אדם חיובי מיסודו", סיפרה. "אדם שהחיוך תמיד על הפנים שלו, אפשר לראות את זה מכל התמונות. אני עוד לא מעכלת בכלל את הדבר הזה, אבל כל הזמן אני הרגשתי שיש לי זכות אדירה שאני אימא של עומר וגם של האחים שלו. הוא הבכור. אדם מאוד חיובי שתמיד אהב להתנדב ולעשות טוב בעולם".
היא הוסיפה כי "הוא היה גם מגיש עזרה ראשונה, ובהמשך הוא היה מדריך של קורסי מד"א ולאחר מכן חובש וחובש בכיר, וזה בעצם מה שפתח לו את התיאבון והרצון להיות רופא. הוא רצה להיות רופא רפואת חירום, זה היה המסלול שלו, זה מה שהוא רצה. הוא תכנן את המשך החיים שלו עם אהובתו מתוך מחשבה שהוא ילמד רפואה, והם תכננו את המשך החיים לפי זה. רצו להוציא אותו לקורס קצינים, הוא סירב, הוא אמר 'יש לי עוד 8-7 שנים ללמוד, אני אחזור כקצין רפואה מתוקף תפקידי'".
ינון סיפר כי "אמרו לי חברים שיש להם ילדים במלחמה, שבלילות הם חושבים על ההספדים שהם יגידו ועל ההודעה לקצינים שמגיעים, זה גם משהו שליווה אותך?". תהילה השיבה: "לא ברמה של הספדים ודברים כאלה, אבל ברמה של חשש הגיוני וסביר שלוחם, שהוא לוחם קדמי, לא עורפי, מישהו שפוגש מחבלים ופוגש את המוות מול העיניים, יש לי חשש הגיוני לחייו".
את גאה בו?
"אין דברים כאלה, איך אפשר שלא? זה אוצר. גישה מדהימה וחיובית לחיים. גם בדברים הכי קשים, למצוא איך אפשר לגייס מזה משהו טוב".
