"לקח לי הרבה זמן ללהק את עצמי כזמר"
רז שכניק אירח באולפן את הזמר והיוצר עידן רייכל וחזר איתו לסיפורים הקטנים שמאחורי השירים הגדולים של אלבום המופת 'בין קירות ביתי'
בשנת 2008 מדינת ישראל חגגה 60 וקינחה במבצע 'עופרת יצוקה' בעזה; אהוד אולמרט הודיע שלא ימשיך בתפקידו כראש הממשלה, ועולם התרבות נפרד מענקיים כמו שוש עטרי ואדם ברוך שהלכו לעולמם באותה השנה. במוזיקה שלנו שטיח אדום פרוש לעידן רייכל שחובק אלבום שלישי הנושא את השם 'בין קירות ביתי'. כולם היו סקרנים לראות אם הקסם יעבוד גם בפעם השלישית. כמובן שמדובר בשאלה רטורית, שכן רייכל הצליח לייצר אלבום מרגש ועשיר מוזיקלית שמצליח לשמור על רלוונטיות גם היום.
רז שכניק אירח באולפן את הזמר והיוצר לשיחה על תהליכי היצירה שעבר כל הדרך לאלבום המופת, ושאל אותו מה עומד מאחורי הכתיבה של השיר 'שאריות של החיים', מה דעתו על הקאבר של יובל דיין, וגם: מה גרם לרוני דלומי להחליט לבצע את השיר 'תחזור'?
בתחילה שמח רייכל לשמוע את ההקדמה של שכניק ואמר: "זה יפה שאתה מזכיר מה הייתה האווירה במדינה, כי באמת יש דברים שלא משתנים. אנחנו חיים מאסון לאסון, ובאמת צריך להבין את האווירה. אלבומים מתכתבים על איזשהו פס קול. אני צולל איתך במבט לאחור. קודם כול, אתה תמיד כותב את האלבום הראשון נכון לעכשיו. זאת אומרת, זו לא איזו טרילוגיה שעכשיו אני מייצר את החלק השלישי. מתחילים לכתוב. אני חושב שאם שני האלבומים משקפים רק את ישראל, אז זו כבר תקופה שבה חצי מהשנה היינו מחוץ לישראל – הופענו בפסטיבלים של מוזיקת עולם והיכלי תרבות. אם בהתחלה זה שיקף את פניה של החברה הישראלית, פה פתאום מצטרפת זמרת מקולומביה, ויש מישהי מחוף השנהב".
לדבריו, האלבום נושא את השם 'בין קירות ביתי' כי הכול מתנהל בין ארבעה קירות. "זה מתחיל מהמחשבה שאם אתה מתעורר בבוקר ואין לך חלום להגשים, אתה יכול להחליט שאתה נשאר במיטה וחולם על מקומות אחרים, ואתה יכול לצאת לעולם".
הפריצה הגדולה של אמיר דדון
השיר הראשון שהושמע בתוכנית הוא שאריות של החיים בביצוע של אמיר דדון. רייכל שיתף שזו הייתה הפריצה של דדון. "גלעד שמואלי אמר לי 'תשמע, התחלתי לעבוד עם איזשהו זמר חדש. מעניין אותי שתשמע אותו'. הקשבתי לסקיצות שלו, הזמנתי אותו אליי, והוא פשוט הבין. לאמיר דדון יש קול מאוד גדול, ודווקא בשיר הזה ההגשה היא מאוד מופנמת. הוא לא בא להרשים ביכולות הקוליות שלו, וזה מה שמרשים".
כשנשאל על מה נכתב השיר, סיפר על שיחה משותפת עם רועי בר נתן. "היינו בני 27 או 26, ומשהו היה תקוע אצלו בחיים. אמרתי לו 'תגיד, אם אני אגיד לך שבגיל 35 אתה תהיה בכל מקום ואפילו תהיה בארץ נהדרת. אתה לוקח את זה?', והוא אמר לי 'ברור'. אז אמרתי לו 'ונגיד שטעיתי בהערכה וזה לא יקרה בגיל 35, זה יקרה בגיל 36 אתה עדיין לוקח את זה?', והוא ענה לי שכן. אמרתי לו 'ואם טעיתי שוב בהערכה וזה יקרה בגיל 34 אתה עדיין לוקח את זה?', והוא ענה שכן. אמרתי לו שאנחנו בשיחה של עשר שניות קפצנו מגיל 34 לגיל 36, בשיחה קצרה קפצנו לטווח של שנתיים. אמרתי לו 'תירגע, גם אם תשב במיטה שנתיים הכול בסדר, הדברים יבואו'".
אי אפשר לדבר על השיר בלי להזכיר את הקאבר של יובל דיין בתוכנית 'דה וויס', שהצליח להזניק את הקריירה שלה למקום גבוה. "אני לא אתפלא אם עוד עשר שנים אנשים ישאלו אותי למה אני עושה קאבר לשיר של יובל דיין. זה כל כך מזוהה איתה. דרך אגב, גם ניקוס ורטיס עשה לזה ביצוע יפה במצעדים שם. זה מאוד יפה לראות שירים שזזים הלאה".
שירים או סצנות מסרט?
כשנשמע השיר 'בין קירות ביתי' התייחס רייכל לסולו שלו ואמר: "לקח לי הרבה זמן ללהק את עצמי כזמר. אני תמיד כותב את השיר ואז מלהק זמר. יש שירים שהייתי שמח לשיר אותם. אני הייתי רוצה לשיר את 'שאריות של החיים', אבל אמיר דדון שר את זה יותר יפה. תמיד אני עושה סקיצה בקול שלי, ואז אני משמיע את השיר לגלעד שמואלי, יד ימיני, ואני אומר לו מראש שיש מישהו שעושה את זה יותר יפה. השירים עצמם הם כמו סצנות של סרט, והזמר הראשי הוא בעצם השחקן. אני בעצם במאי כמו ספייק לי או וודי אלן, שלפעמים מלהק את עצמו לתפקיד הראשי ולפעמים לא".
"אני רואה בשיר 'בין קירות ביתי' כשיר המשך לשיר 'ממעמקים', שכתבת באלבום השני כמובן", אמר שכניק. "זה באמת בעיני המתבונן, בעיני השומע. הייתה שם כתיבה שמתכתבת קצת עם שמרי נפשך – שמרי נפשך מכל הצרות שיכולות לבוא. המקום הזה של להישמר בין קירות ביתי ולא לצאת לעולם. האם זו הדרך להיות מוגן? זה מתכתב עם המצב שקורה היום – אנשים לא היו מוגנים בין קירות הבית שלהם, וזו מהות הקטסטרופה. ילד לא היה מוגן במיטתו בבוקר שבת שמחת תורה. לשמוע את השיר הזה, הוא מקבל משמעות אחרת. לגמרי. כולם הופקרו הפקרות שאין כדוגמתה".
שיר נוסף שהתנגן בתוכנית הוא 'רוב השעות', שקיבל ביצוע מיוחד גם מאוהדי מכבי תל אביב בכדורגל, שמזמרים אותו ביציע באווירה המיוחדת להם. "זה ביצוע חבל על הזמן. אתה יודע ששירים הצליחו אם הם נכנסו לבית כנסת, גני ילדים ויציע כדורגל".
מי שלוהק לתפקיד הזמר בסדרה הוא אילן דמתי, התאורן שעבד איתו. "הוא תאורן מוכשר, אבל כל הזמן מנגן גיטרה ושר, אז אמרתי לו 'בוא לשיר, יש לי שיר בשבילך באלבום'. הוא גדל בבית שקט, בן להורים חירשים, והיה חשש שאולי גם הילדים שלו יהיו חירשים. לפני שהוא למד לדבר הוא דיבר בשפת הסימנים. זה מעניין שהוא בחר את הבמות. הוא מאוד התרגש, וגם הצעתי לו להיכנס להופעות, אבל הוא אמר שהוא לא רוצה ורצה להיות תאורן, אחרי האלבום הרביעי הוא נכנס איתנו, והיה איתנו הרבה מאוד זמן".
הליהוק מתחיל מניצוץ גדול
שכניק הזכיר את ניהול הפרויקט של רייכל ואמר: "אנחנו יודעים שלנהל פרויקט זה כמו לנהל קבוצת כדורגל. תמיד צריך כוחות מרעננים, תמיד צריך שינויים. איך אתה מחליט איך עושים שינויים? יש פה גם אנשים, נשמות של אמנים שרוצים להיות חלק". רייכל טען שבמופע שלהם מי שהכי חשוב זה הקהל. "אני תמיד אומר ללהקה שכשהם עולים לבמה הם יכולים להגיד 'היום באו לראות אותנו 3,000 איש', ואתם יכולים להגיד 'היום אנחנו הולכים לשיר מול 3,000 איש'. אתה תמיד צריך לעלות לבמה כשאתה שר בשבילם, ולהבין מה הדבר הזה שהם צריכים. הליהוק אצלי מתחיל מאנשים שיש להם ניצוץ מאוד גדול. זה בדיוק כמו ששחקן תיאטרון לא בהכרח יכול להיות שחקן קולנוע. לא תמיד זה קורה. אני מלהק אנשים עם יכולות. אני מצאתי שאחד הדברים החשובים הוא ללהק אנשים שאומרים לך את האמת".
בימים כה מורכבים אי אפשר שלא להתייחס לשיר 'תחזור' של רוני דלומי. נכון שלא מדובר בשיר שהיה באלבום, אבל סביב ימי המלחמה המתמשכת הוא התנגן לא מעט והעניק נחמה ומזור ברגעים קשים. רגע לפני סיום סיפר רייכל שהשיר הזה עשה לו בית ספר, כי הוא היה אמור להיות של זמר אחר. "רוני נכנסה לאולפן, השמיעו לה את 'תחזור', והיא אמרה 'זה שיר שאני צריכה לשיר'. היא לביאה אמיתית, שלחו לי את הטייק ואני נדבקתי לקיר. הזמר בנדיבות גדולה אמר 'זה צריך להיות שלה'".
עריכה: עדן בן ארי
