"לא נפסיק לשיר"
פרופ' נורית גרץ ממליצה על 'לרתום את השבלולים למרכבה' של המשוררת נורית זרחי: "אני עם הספר ושואלת את עצמי 'איך אפשר לכתוב שירה עכשיו?'"
הפעם בפינת הספרות, שוחחה נורית גרץ עם רבקה מיכאלי על ספר השירה החדש של כלת פרס ישראל נורית זרחי 'לרתום את השבלולים אל המרכבה' בהוצאת פרדס.
נורית גרץ בתהיה לפני הקריאה: "אני עם הספר הזה, מחזיקה אותו ביד ושואלת את עצמי תוך כדי שאני קוראת 'איך אפשר לכתוב שירה עכשיו?'. כל המראות האלה בראש שלי, אביגיל שברחה אל השכנים ומגואלת בדם של אבא שלה, משפחת ביבס, מתן צנגאוקר ואימו. איך לגרש אותם ולפנות מקום לספר שירים?". בהמשך הציגה את השינוי בתחושותיה: "בכל זאת אני פותחת את הספר, ומגלה שגם בלב המראות הללו אפשר עדיין לכתוב ולקרוא, ויותר מזה שהשירה הכרחית".
"הנה שיר שנקרא 'דוגמה' ואני אתן אותו לדוגמה, של נורית זרחי, שפותח על תיאור עגום של חיי המשוררת ומתאר תיאור עגום של החיים עצמם", הדגימה מתוך אחת היצירות.
בהמשך תיארה את מסלול הקריאה שלה של יצירות השירה: "אני קוראת את השיר גם כשיר תגובה למראות הנוראיים, וגם כהוכחה שבלב כל המראות הללו עדיין אפשר לכתוב שירה. בנוסף, אני קוראת אותו גם כמדריך לחיים בכלל, אנחנו בגיל שיודעים את זה כבר שעוד רגע הם חולפים ונעלמים, ובכל זאת אפשר לקום כל יום, ולהתחיל אותם מחדש יחד עם הורד שצומח גם במדינה שלי, והשמיים שמבהירים גם לי מה זה כחול".
"לא נפסיק לשיר", פסקה גרץ לבסוף.
