"אין יותר להיות שטופי מוח"
בשיחה אישית עם מאזין חזר שלזינגר אל אחת התקופות המטלטלות בחייו - והזהיר מפני עיוותי התקשורת, לשיטתו, גם היום
המאזין לתוכנית שיתף את יהודה שלזינגר בכך שבעבר תמך בהתנתקות, אך כיום הוא רואה בכך גירוש. "כחקלאי הלכתי לעזור לחקלאים שפינו אותם", סיפר, "וכשהתחלתי לחקור את זה לעומק, הבנתי כמה התקשורת באותן שנים מנעה ממני לדעת את האמת. ההפגנות, המעצרים של הנערות - הכול הוסתר. מה שחסר היה זה לדבר עם העם, לדבר עם מישהו שמפנים אותו מהבית".
שלזינגר, ששירת באותה תקופה ביחידת דובר צה"ל בגוש קטיף, השיב: "זו אחת השריטות הכי חזקות שלי. אני זוכר את עצמי ילד בן 18 עומד בכניסה לנווה דקלים... פתאום אתה רואה נחילים של חיילים לבושי שחורים נכנסים. בשלב מסוים פשוט הלכתי הצידה והתפרקתי בבכי".
לדבריו, רק מאוחר יותר הבין עד כמה היה נתון להשפעת התקשורת: "הייתי בטוח שהמתנחלים הם הרעים והצבא והמדינה הם הטוב. הייתי שטוף מוח. שמעתי יותר מדי אמנון אברמוביץ', רוני דניאל, כותרות בעיתונים – וכל הזוהמה ששטפה לי את המוח וגרמה לי לחשוב שהכי חשוב זה שהמדינה תנצח".
בהמשך הדגיש שלזינגר את החשיבות של ריבוי קולות בתקשורת ובשיח הציבורי: "אין יותר להיות שטופי מוח, אין יותר לשמוע רק צד אחד. לא ניתן לזה לקרות שוב". על הפילוג הפנימי הוסיף: "מותר לחלוק, מותר לבקר, לא צריך תהומות וקרע. יש אנשים טובים, ציונים פטריוטים שטעו טעות מרה. מותר לחלוק, כמו שמטיחים בי שאני טועה. לגיטימי".
