"אם נמשיך בדרך שבה היינו, אנחנו נמצא את עצמנו בטרגדיה נוספת"
ארז צרפתי שכל את בתו רון שנרצחה באכזריות בפסטיבל הנובה, וכיום הוא עורך סדנאות מעצימות על ההשפעה של האסון על החברה הישראלית
אבי כץ אירח באולפן את ארז צרפתי, אביה של רון ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה במהלך מתקפת ה־7 באוקטובר. צרפתי סיפר על בתו, שהפיצה אור גדול בחייה הקצרים, ושיתף במסע הקשה שהוא עובר כעת, כאב שכול שמנסה להעניק השראה לחוסן נפשי גם בימים קשים.
בתחילה נזכר בשעות הקשות שעברו בבוקר ה־7 באוקטובר, ואמר: "התכתבנו עם רון כל שעות הבוקר המוקדמות, והצלחנו לתפוס אותה טלפונית בשעה 08:45. בשלב הזה היא ועידן התחבאו באיזושהי שוחה. זו הייתה שיחה מאוד קצרה, ואחרי זה נותק הקשר. המידע שקיבלנו הוא מין חלקיקים שאתה צריך לדמיין אותם בשביל להבין".
לדבריו, "אנחנו לא יודעים כמה הם סבלו. אנחנו יודעים שהיא נורתה, ומהדוחות של צה"ל הבנו שהירי היה בחלק הקדמי של הגוף. למזלנו אנחנו מבינים שהגופה לא חוללה, אבל הרבה פרטים חסרים לנו. הגופה שלה הייתה שלמה, מאוד חבולה. כנראה גם מהירי וגם מהרסיסים. אנחנו יודעים שהיו הרבה רסיסים בחלק האחורי של הראש. מאיפה ולמה אנחנו לא יודעים, אבל הגופה הייתה שלמה".
צרפתי תיאר את ההתמודדות הבלתי אפשרית עם האובדן: "זה קושי שאתה מבין שאתה צריך לחיות איתו כל החיים, אבל לצד הקושי הזה יש גם, יש עוד. אולי בפעם הראשונה בחיים שלי, ואני לא ילד – יש הרבה מאוד 'גם וגם' בתוכנו. קשה מאוד".
בהמשך השיחה עבר צרפתי לדבר על החברה הישראלית והמצב החברתי שהוא מזהה בצל המלחמות, והסביר: "אני חושב שקצת שכחנו שעתידנו בידינו, ואני חושב שמה שקורה לנו בשנים האחרונות זה שאנחנו פחות אנשים של אנשים, ויותר אנשים של דעות והנהגות, תפיסות עליונות שאנחנו מנסים להצדיק", אמר.
"זה מעציב אותי לראות שאנשים חושבים שהתפקיד שלהם זה להיות שופרות של תפיסה כזו או אחרת. כשאני קורא פוסטים ברשתות, אתה רואה שאנשים בחוסר אונים, ואני שואל את עצמי: איפה האחריות שלנו? הרצון שלנו לייצר כאן חברה שתהיה מאוחדת יותר. מה שקרה ב־7 באוקטובר, חלק גדול ממנו, נובע מזה שהחברה שלנו הייתה מפורקת. אני חושב שאם לא נעשה את הפעולות שלנו, בתוכנו, להתחבר ולהקשיב אחד לשני בלי לשמוע הנהגה שמדברת, פשוט להיות אנשים של אנשים".
צרפתי מזהיר כי אם לא יתרחש שינוי אמיתי, ישראל עלולה לחוות טרגדיות נוספות: "אם נמשיך בדרך שבה היינו, אנחנו נמצא את עצמנו בטרגדיה נוספת. איזשהו שינוי צריך לחול. מה שאני מנסה להעביר זה שאנחנו נהיה השינוי ולא נקבל מידע מההנהגה, אלא מהאנשים עצמם".
לצד ההתמודדות עם האובדן האישי, החליט צרפתי לפעול וליצור חיבורים בחברה הישראלית. "התחלתי להוביל יצירת קבוצות שיח. לפני שבועיים הקמתי קבוצת שיח בירושלים בין נשים ערביות לנשים חרדיות", סיפר. "המוטו שלי הוא שאם אנחנו מייצרים שיח על המכנה המשותף שלנו כבני אדם, יש לנו אפשרות לייצר אמפתיה, וכשנוצרת אמפתיה אפשר לשים עליה שיח יותר מורכב. אם נדע לייצר פה חיבורים, וקצת להוריד את הווליום של השופרות העליונים, יש סיכוי שנצליח להתחבר".
צרפתי סיכם בדאגה אך גם בתקווה: "הגיע הזמן להטות את השיח מהשיח הפוליטי לשיח חברתי בין בני אדם. בגלל שאני מורה, יצא לי לעיין בתוכנית הלימודים באזרחות, וזה מדהים לראות שתוכנית הלימודים לא השתנתה אחרי ה־7 באוקטובר. מערכת החינוך לא הפנימה שבאמצעות הטרגדיה אפשר לחנך את הדור הבא לאזרחות מותאמת יותר. אני מלא תקווה שאפשר לעשות פה שינוי".
