"סיום המלחמה - התנאי להחזרת כל החטופים"
סא"ל (מיל') אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית, על האפשרות להפסקת אש מול חמאס • על השפעת המלחמה באיראן: "לא רואה את הענף נשבר"
על רקע הניסיונות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להוביל לסיום המלחמה בעזה, נכון לשעה זו המחלוקות מול חמאס עדיין לא הובילו לפריצת דרך בנושא. סא"ל (מיל') אלון אביתר, פרשן לענייני ערבים ומומחה לזירה הפלסטינית, הגיב לדברים.
"יש כל מיני דיווחים כאלה ואחרים על גורמים שאינם חמאס, על כך שיש התקדמות ואווירה אופטימית, שטראמפ לוחץ ושיש לחץ קטארי, כל מיני ידיעות שלא בהכרח תואמות את המציאות להערכתי", טען תחילה. "כמו שאני רואה את חמאס, גם חמאס ברצועה וגם חמאס חוץ, בינתיים העמדה היא פחות או יותר אותה עמדה - יש קו קבוע, לא משתנה, וזה לפחות הקו התנועתי, גם לאחר המלחמה מול איראן, זה לא השפיע באופן דרמטי. אני לא רואה את הענף נשבר. אני לא יודע מה זה המונח הכרעת חמאס. הכרעת אויב, שהיא המטרה במלחמה, המטרה הצבאית, אני לא יודע מה המטרה האזרחית-מדינית. המטרה של הכרעה מול ארגון טרור היא לא הרג של אחרון הטרוריסטים. זה לא מעשי, זה ברור לנו לגמרי. אני חושב ששתי מילות המפתח הן סיום המלחמה".
"ישראל אומרת שהיא לא מוכנה לדבר על שלב שני שהוא סיום המלחמה"
עוד הוסיף: "זה התנאי המרכזי, ישראל יכולה שלא להסכים לו כמו שהיא לא מסכימה כרגע, הוא התנאי לחזרת כל החטופים. אני לא מוצא ולא רואה שום תנאי אחר. אני לא מוצא שישראל מצליחה לסלול דרך עוקפת למסלול הזה ולהחזיר את כל החטופים. עסקת ויטקוף מדברת על מחצית מהחטופים ועל המשך. חמאס אומר 'אני מוכן ללכת עקרונית לעסקת ויטקוף אם אני מקבל התחייבויות וערבויות אמריקניות ושל הקטארים והמצרים לכך שהיא אמנה ראשונה, השלב הראשון בדרך לשלב השני. ישראל אומרת שהיא לא מוכנה לדבר על שלב שני שהוא סיום המלחמה, על כל המשתמע. אני חושב שהפער שהוא כרגע נראה לי קבוע ולא משתנה הוא סביב המנגנון שנקרא סיום המלחמה. ישראל לא מוכנה בשום פנים ואופן להצהיר, לכתוב ולא לשנות את הטרמינולוגיה של סיום המלחמה. חמאס אומר שהוא גם לא מוכן. אתם רוצים עסקת ויטקוף עם כיפופים כאלה ואחרים? אני מוכן לדבר עליה, אבל אך ורק שהיא השלב הראשון בדרך לסיום".
"לכן אני חושב שכרגע הפער אותו פער מתחילת המבצע הנוכחי בעזה", הודה סא"ל (מיל') אביתר. "כשמדובר על הכרעה, הכרעה של ארגון טרור שנטוע ושורשי בתוך האוכלוסייה אינה מדברת על הנשק האחרון והמחבל האחרון. היא כן מדברת על כך, וזה לדעתי התפיסה שיכולה להיות ריאלית, שהארגון יפסיק להוות איום צבאי על ישראל. בשלב הבא שלאחר הפעילות הצבאית המתקיימת כעת, לפחות בקצב שלה ובשלבים שלה, בסופו של דבר שאלת השאלות היא מי שולט על זה. אני חושב שזו שאלת מפתח שישראל עד כה לא נכנסה אליה ולא רוצה להיכנס אליה. יש מוכנות ערבית, לא עומדים בתור, שחלקה מצרית, לכך שהיא תהיה כינור שני לרשות הפלסטינית - לא תהיה זו שתשלוט בעזה, תנהל ותמשטר אותה, אבל יש כוח ערבי שאומר, המצרים אגב אמרו זאת בתחילת המערכה, 'אנחנו מוכנים לצורך העניין לשלוח גדודים של שוטרים לאזור רפיח, אבל אם הרשות תבקש מאיתנו'".
בסיום הבהיר: "לצורך העניין, המפתח שהמדינות הערביות מוכנות לתת לניהול הרצועה הוא לרשות ביחד עם כוחות סיוע, מישהו צריך לנהל את העסק. ניהול העסק זה לא בשלט רחוק, צריך להיות פיזית, עם גדודים ועם חטיבות במדים עם נשק. אין פטנט אחר. אם ישראל בורחת מהעניין משיקולים פוליטיים שלה, אסור להגיד את המונח רשות פלסטינית בתוך עזה וכן הלאה, זו הדירקטיבה הנוכחית, אין מישהו אחר שיעשה את העבודה הזו. החמולות זו המצאה ישראלית שלא מחזיקה מים".
עריכה: מיכל קדוש
