מה עושים עם בן זוג נרקיסיסט?
מורן אייזנשטיין, כותבת הספר 'אהבה זה לא!', דנה על נרקיסיזם, גזלייטינג וגמילה ממערכות יחסים • טענה: "הפרעת אישיות זו הפרעת נפש, הפרעה שקופה"
מורן אייזנשטיין היא כיום מרצה, מאמנת אישית וגם בין השאר מחברת ספרים. אחד מהנושאים שהיא בחרה להתעסק בהם בשנים האחרונות הוא מערכות יחסים. בספר חדש שכתבה 'אהבה זה לא!' היא חושפת בפתיחות את סיפורה הכואב והאישי על מערכת יחסים מעברה עם אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית. במהלך הספר, היא מתארת סיטואציות שונות, מסמנת את נורות האזהרה ושמה בפנינו את הסכנות שטמונות במערכת יחסים שכזו.
בתחילת דבריה, אייזנשטיין שיתפה על הספר מנקודת מבטה: "זה ספר על איך להשתחרר ממערכת יחסים עם נרקיסיסט או נרקיסיסטית. הרבה נמצאים באהבה לא טובה. אני מדברת על הפרעת אישיות נרקיסיסטית, הרבה אומרים נרקיסיסט אבל זה לא מדויק כי הפרעת אישיות נרקיסיסטית זה מדויק. לכולנו יש צד של נרקיסיזם מסוים".
לאחר מכן, הבהירה בהמשך: "הפרעת אישיות נרקיסיסטית זו הפרעת נפש, הפרעה שקופה. בעצם כשפוגשים אדם בעל הפרעת נפש כזו, אי אפשר לראות את זה עליו מהר, זה לא כמו בן אדם שיש לו מגבלה ואפשר להגיד - יש לו מגבלה. זה אדם רגיל, נרקיסיסט סמוי, נראה אפילו חינני, מתוק וביישן שאת לא יודעת שבתוכו מסתתרת מפלצת".
"'הפצצות האהבה' זו ההתחלה - האישיות של הנרקיסיסט לוכדת אותנו כמו ערפד שמוצץ דם"
מקריאה מתוך הספר, רזיאל ז'קונט סיפרה איך היא מתרשמת מהזוגיות המתוארת להלן: "אנחנו מתחילים מזה שאנחנו נופלים למלכודת ואנחנו לא מבינים שאנחנו במלכודת".
אייזנשטיין השיבה: "המלכודת שאת מדברת עליה זו התקופה ההתחלתית, זה נקרא 'הפצצות אהבה', האישיות של הנרקיסיסט לוכדת כמו ערפד שמוצץ דם ומזהה את האספקה האמפטתית, הרחמנית, הטובה שנדבקת אליה ומתחילה להפציץ אותה באהבה, במילים ומעשים. זו פנטזיה משותפת".
לאחר מכן, ביקשה ורדה רזיאל ז'קונט ממורן אייזנשטיין להסביר ולהתייחס בהרחבה לאחד המונחים המופיעים בספרה – גזלייטינג. "יש מי שמכיר את המושג ומי שלא, מה זה גזלייטינג? מה זו התופעה?".
אייזנשטיין הסבירה על הנושא באופן הבא: "מקור המונח מסרט בשנות ה-30 או ה-40. גבר שמנסה לטמטם ולשגע את אשתו, לאשפז אותה ולשים אותה בבית משוגעים. מעלים לה כל מיני דברים לראש. זה הגזלייטינג, הטשטוש בין המציאות לדמיון. הבן אדם מפקפק במהות שלו, בזהות שלו. כל דבר שאתה עושה אתה חושב מאה פעם האם אתה עושה אותו נכון. זה אובדן זהות מוחלט".
עוד הוסיפה: "מורידים אותך לרמה שאת לא מבינה, את גם מטושטשת מהגזלייטינג שאת לא תזהי את עצמך, לא תדעי את הערך שלך ולא כלום, אז אדם כזה, ברור שהוא כמו בשבי. לא סתם עושים את ההשוואה לתסמונת שטוקהולם. אתה מרגיש שאתה בסיטואציה של שבוי ושובה. אתה חושב שהוא היחיד שאוהב אותך".
איך יוצאים? "צריך תוכנית"
לאחר מכן, התייחסה אייזנשטיין לאופציות היציאה ממערכת היחסים הרעילה: "אני תמיד אומרת לנשים, במיוחד כאלה שנמצאות בקשר שיש בו ילדים, לא לעזוב אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית סתם ככה. צריך תוכנית. קודם כול הרבה ידע, ללמוד, קבוצת תמיכה, לשמוע סרטונים ופודקאסטים. מתנתקים ממשפחה, למה? אחותך מנצלת אותך, החבר ההוא מפלרטט איתך ובגלל שאת רוצה רק את המושיע, את הופכת להיות בודדת או בודד בתוך המערכה. זה בגדר השגחה אלוקית שאתה יוצא משם. גם אם אחד מבני המשפחה יבוא לדבר איתנו, אז זה לא בהכרח יעזור".
עוד אמרה בהמשך על תהליך היציאה: "זו התמכרות ולצאת משם זה גמילה מכאב. גמילה כזו יותר קשה מכל גמילה אחרת. זו התמכרות לכאב שבתוכנו. הנרקיסיסטים הם רק מראה שבאה להעיר בתוכנו את פצעי הילדות, הילדה הדחויה, הילדה הלא אהובה שלא קיבלה את האהבה, וברגע שהוא לוקח את האהבה ובלי הפצצות האהבה, בלי הסם הזה, אני לא יכולה לחיות".
בנוסף לכך, התייחסה אייזנשטיין למערכת היחסים האישית שלה שאותה היא מזכירה גם בספרה: "על מה הוא איים עליי כל הזמן? מה זו הטראומה שהוא ישב עליי כל הזמן? 'אני אנטוש אותך', הוא ישב על חרדת הנטישה שאבא שלי נטש אותי ואני אעשה הכול כדי לא להינטש זו ההבנה שלי".
"לפעמים באים לטיפול רק ברגע של משבר וחוזרים חזרה"
כמו כן, ציינה רזיאל ז'קונט שהיציאה ממערכת יחסים כזו היא לעיתים עלולה להיות בלתי אפשרית: "מאוד קשה לצאת".
אייזנשטיין הסכימה והשיבה: "לא תמיד באים אלייך לטיפול, לפעמים זה רק ברגע של משבר. הוא זרק אותי, הוא עשה לי השלכה נרקיסיסטית, אז באים ורוצים רק את הכלים ואז שוב פעם הם חוזרים כי משהו לא בשל עוד".
זאת ועוד, הבהירו השתיים בדיון משותף כי לעיתים לא רק הקורבן הוא זה שפועל, אלא גם הצד אשר פוגע. רזיאל ז'קונט ביטאה זאת כך: "האדם הנרקיסיסט שולח מסרים. נניח יש נתק, אני מצליחה שבוע או שבועיים לא להיות בקשר עם האדם הזה. פתאום מגיע מסר. הוא כתב משהו באינסטגרם שאני יודעת שהוא רומז לי. הייתי אמורה לא לפתוח את האינסטגרם, עידן הרשתות החברתיות מקלקל עוד יותר את האפשרות להיפרד".
אייזנשטיין הוסיפה לדבריה ואמרה: "היא רואה אותו ממשיך הלאה, הוא ממשיך הלאה, הן עוקבות. אני אומרת - למה את עוקבת? את לא מבינה שאת מעכבת את תהליך הריפוי שלך? אין, זו התמכרות. היא חייבת לראות אותו. בין עונג לכאב יש פער מאוד דק. זה אותו דבר בתהליך גמילה, זו מזוכיסטיות מסוימת".
רזיאל ז'קונט התייחסה לתיאור ספציפי מספרה של אייזנשטיין: "את כותבת על המכתב, פתאום קיבלת מסר שגורם לך לחשוב שהוא מבין או היא מבינה שהם היו לא בסדר. הוא מבין, הוא מודע, אנחנו מאמינים שיש תקווה שהוא ישתנה".
אייזנשטיין הסבירה: "זה מכתב או דברים שקורים, שהיה מכתב, 'קוף מעופף' שהגיע, פרחים. 'קופים מעופפים' הם השליחים של הנרקיסיסטים. למה הם מעופפים? הם מעבירים את המסרים כשיש נתק. פתאום החבר ההוא מתקשר, האימא מתקשרת, עורך הדין מתקשר, מתחילים לחקור אותי ולהבין מה איתי. יש 'קופים מעופפים' שמשתפים פעולה ויש 'קופים מעופפים' שהם תמימים, שהם לא יודעים שהם משתפים פעולה, כך הוא עושה כדי להוציא מידע. בקבוצות תמיכה אני אומרת - ללא מגע גם מסביבה קרובה".
"אחד הדברים שעוזרים להתנתקות מהנרקסיסט זו הסחת דעת"
רזיאל ז'קונט שיתפה בתובנותיה מהספר של אייזנשטיין: "אחד הדברים שעוזרים להתנתקות ממנו זו הסחת דעת. אם אתה עובד ויש לך אופציה להשתקע בעבודה זה עוזר. אני גיליתי כשאני בחופש, אני נמשכת לגדר האלקטרונית, נמשכת לחשמל, נגמר החופש, יש לי לכתוב מאמרים, לכתוב הרצאות. זה לא רק טיפול בפצעים, זה עוד אופציות של תעסוקה רגשית, לכן, חשוב נורא לעבוד. הזהות שלנו זה לא רק טיפול בפצעים. זה גם כוח שהמציאות נותנת לי. זו התפתחות אישית שלא רק במקום הרומנטי אלא גם במקום אחר".
מורן הדגישה כי "כשנלקחת הזהות היא לא נלקחת רק במקום הרומנטי, היא נלקחת מכל הרבדים בחיים".
