דן אלמגור הוא משורר, סופר, חוקר, מתורגמן, מחזאי, עיתונאי, שדרן ומנחה בחסד עליון ולא בכדי הוא נחשב אחד מהיוצרים הבולטים בתחום המחזאות הישראלי והזמר העברי. לאורך שנות הקריירה הרבות כתב אלמגור אלפי שירים, כתב, תרגם ועיבד מחזות, ומוכר כמי שחוקר מזה שנים רבות את תולדות הזמר העברי ויוצריו, את הספרות העברית לדורותיה וכן את הלשון העברית. לאלמגור סגנון כתיבה ייחודי המאופיין בשנינות ויכולת חריזה נפלאה דרכם הוא מצליח להביא לידי ביטוי את עולמו הפנימי באופן ייחודי.
הילד שנולד ברמת גן וגדל ברחובות כיום בעל תואר שלישי מאוניברסיטת קליפורניה, שלוש תוארי דוקטור לשם כבוד, וחתן שלושה פרסי מפעל חיים בזמר ובתיאטרון העברי, אבל הסיפור שלו התחיל מתוך תשוקה אדירה למכונת כתיבה כשהיה ילד. בשעה שילדים רוצים טרקטורים או אופניים אלמגור ביקש מהוריו שירכשו עבורו מכונת כתיבה. הוריו הסכימו בתנאי שיחזיר את הכסף, והוא בתגובה למחווה היפה של הוריו פיזר מודעות ברחוב והציע את שירותי הקלדנות שלו לכל המרבה במחיר.
כשהיה בן 12 שלח שני סיפורים לתחרות הנובלה הבלשית של עיתון 'עולם הבלש' בעריכת אליעזר כרמי. על האחד חתם בשם דן ועל השני בשם שמואל ובפתק שהצמיד להם כתב: "אני מצרף בזה סיפור שלי וכן סיפור של אחי התאום, שמואל". כרמי שיגר בחזרה את התגובה הבאה: "שמואל היקר, סיפורך נמצא ראוי להיכלל בין עשר הנובלות הבלשיות הטובות ביותר שקיבלנו. ניכר שיש לך כישרון כתיבה. אנא מסור לאחיך דן שהסיפור שלו אינו טוב מספיק, ומוטב שיחפש לו עיסוקים מסוג אחר". והשאר היסטוריה.
קריירת הכתיבה שלו התחילה בגיל צעיר, והוא חלש על מספר עיתוני ילדים ונוער גדולים כמו 'דבר לילדים' ו'משמר לילדים'. אלמגור היה לנציג המאזינים הצעירים ב'קול ירושלים', שימש ככתב פינת הנוער ב'קול ישראל' וכן ככתב ספורט בעירו רחובות עבור עיתוני התקופה. בשנת 1951, בהיותו תלמיד בכיתה י', ייסד יחד עם חברו שבתאי זיו את 'המועצה הארצית של תלמידי בתי הספר התיכוניים', שהפכה למועצת התלמידים הארצית.
את שירותו בצה"ל עשה ככתב צבאי, והיה לאחד מעורכי העיתון 'במחנה גדנ"ע'. בזמן שירותו הצבאי החל ללמוד באוניברסיטה בלימודי ערב. הוא החל את הרומן שלו עם האקדמיה בתואר במדעי המדינה, והמשיך בתואר בספרות עברית ואנגלית. אלמגור כתב עשרות מאמרים אקדמיים על תולדות הספרות העברית בימי הביניים, הרנסנאס והעת החדשה, לרבות על ביאליק, עגנון, וברדיצ'בסקי.
המאמרים שכתב פורסמו בכתבי עת גדולים, וזכו לתפוצה רחבה. בנוסף כתב מאמרים על תולדות הדרמה העברית, בין היתר על המחזאי העברי הראשון יהודה סומו, וכן על השירים הסאטיריים של אלתרמן ואחרים בעיתונות העברית. כתב מספר ערכים לאנציקלופדיה העברית בנושאי תיאטרון וספרות, ביניהם על עמנואל הרומי ויוסף צרפתי.
לאורך השנים אלמגור מצא את מקומו גם בעולם התיאטרון – הוא תירגם כמאה מחזות, ואף כתב כמה בעצמו. כמו למשל, 'איש חסיד היה', 'ירושלים שלי', 'עיר הגברים' המושפע מסיפורו של דיימון ראניון, 'אל תקרא לי שחור', 'ילדי הכרך' העוסקת בחייהם של בני העדה התימנית בישראל, והאופרה לילדים 'מקס ומוריץ'.
אי אפשר לדבר על עשייתו של אלמגור בלי להתייחס ליכולת שלו לכתוב פזמונים נצחיים. הוא החל לכתוב פזמונים כשהיה בן 15, ומאז כתב מאות פזמונים ללהקות צבאיות, זמרים, מחזות זמר, הצגות תיאטרון, ועוד. אלמגור כתב פזמונים ללהקת 'בצל ירוק', 'להקת איילון', בני ברמן, ואף לקח חלק בכתיבת הפזמונים בסרט 'קזבלן'. יהורם גאון ביצע גם את 'בלדה לחובש' שכתב אלמגור, בלחן הנפלא של אפי נצר, שביטא את רוח הגבורה של חיילי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים.
יכולת התרגום של אלמגור באה לידי ביטוי לא רק בעולם התיאטרון, אלא גם בעולם המוזיקה – הוא תרגם כמה שנסונים צרפתיים אותם ביצעו יוסי בנאי, חוה אלברשטיין, צמד הדודאים, ולהקת הנח"ל. אם לא די בכך, אלמגור התברך בכישרון הגשה יוצא דופן ועבד כמגיש בטלוויזיה הישראלית עוד מימיה הראשונים בשנות ה־70, אז הגיש תוכנית בידור מוזיקלית 'הצועני השורק' ובה התארחו טובי הזמר העברי וביניהם: הדודאים, ציפי שביט ושלמה ארצי.
לרגל יום הולדתו ה־90 בחר עורך המוזיקה הראשי של 103fm יואב חנני את מגוון השירים המוכרים של אלמגור. מוזמנים להאזין ולהתרגש מהצלילים שכולנו אוהבים.
'שבת עברית' ב־103fm נוסדה לפני יותר מ־20 שנה, וכיום היא רצועת המוסיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלסיקות הגדולות של המוסיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב־103fm מכבדת ומוקירה את הקלסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוסיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.
האזינו ל'שבת עברית' אצלנו באתר. בכל מקום ובכל זמן שרק תרצו. בלי דיבורים, בלי פרסומות – ובכל הכבוד למוסיקה.
לעוד תוכניות של 'שבת עברית' לחצו כאן.
עריכה: עדן בן ארי