אורח הפודקאסט 'כוח לחיים' הוא מנחם גרנית - אדם רב פעלים, שאיבד את בנו, סגן דוד־יעקב גרנית בקרב בלבנון בפברואר 1999. דוד, קצין בסיירת צנחנים, נהרג כשהיה רק בן 22. בשיחה עם עירית אורן גונדרס, מייסדת עמותת אור למשפחות, סיפר מנחם על הבן, שזכה לאחר מותו לקבל צל"ש על גילוי "אומץ לב נדיר... מנהיגות, דוגמה אישית וקור רוח". לדבריו, היה מודע לסכנות דרכו.
רגע "הדפיקה בדלת", אותו רגע ארור המוכר למשפחות שכולות, היה נקודת מפנה דרמטית. מנחם זוכר בבירור את ההבנה המיידית שהחיים של בני משפחתו ושלו משתנים לעד: "באותן כמה מדרגות בין הכניסה לבין חדר השינה הבנתי שמה שהיה עד היום זה לא מה שיהיה. שאנחנו נכנסים עכשיו לאיזשהו מאבק להמשיך בחיים". מתוך ההבנה הזו, המשפחה קיבלה החלטה ברורה: "מה שלא יהיה - אנחנו נמשיך לחיות".
אחד הקשיים הגדולים שעמו התמודדה המשפחה היה גם הקשר הייחודי של דוד עם אחיו התאום הזהה, ישי. מנחם שיתף שדוד וישי אף דיברו לא פעם על נושא קבורתם בלבנון. "דוד וישי אמרו לא פעם שאם מי מאיתנו לא חוזר, אל תשאירו אותי לבד בעפרה - שימו אותי בהר הרצל עם כולם". מנחם בחר לקבור את דוד בהר הרצל ולא ביישוב עפרה, כפי שרצה בתחילה, כדי "להרחיק את זה מהבית אם רוצים להמשיך לחיות". לדבריו, ישי, שלמרות הקושי הרב, אסף את עצמו והמשיך בחיים, חזר ללימודים וכיום הוא בעל משפחה.
מנחם סיפר כי חזר לעבוד למחרת השבעה, והעביר מסר עוצמתי להורים שחווים אובדן: "הסוד של ההתמודדות עם השכול הוא להמשיך בחיים. השכול הוא תירוץ מאוד חזק לעצור... אל תשנו ממהלך חייכם שום דבר". הוא עצמו, למרות שאינו אוהב את "הייעוד" של ביקור משפחות שכולות ורואה בו "עיסוק בשכול", עושה זאת כשהוא נדרש. כשהוא פוגש משפחות אבלות, הוא אומר להן: "השכול הוא נכות אבל הוא נכות שאפשר להתגבר עליה. זה עניין של החלטה אישית והחלטה משפחתית".
מנחם ורעייתו נעמה פעילים בעמותת אור למשפחות, ומנחם רואה בקבוצות התמיכה, שבהן הם משתתפים, הצלחה גדולה. מנחם העיד כי הוא מרגיש שניצח את השכול לגמרי, והוא גאה בכך שמשפחתו הצליחה לחזור לשגרת חיים. הוא גאה בדוד, וגאה בעצמו על הכוחות שאסף והיכולת לאסוף את משפחתו.
פודקאסט 'כוח לחיים' הוא הפודקאסט עמותת אור למשפחות. עירית אורן גונדרס, יו"ר העמותה, פוגשת בכל פרק אנשים, המעניקים כוח והשראה כדי לצאת מהמשבר הגדול ביותר שניתן לדמיין. כל פרקי הפודקאסט זמינים גם באתר העמותה.