300 דברים שלמדתי על זוגיות, קריירה ואושר
הסופרת איימי בכור-בוני בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט על תפיסות מול האתגרים של המציאות, ודיון על קנאה, כעס, משפחה, ואמונה
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה בתוכניתה את עורכת הדין ויוצרת התוכן איימי בכור-בוני, שספרה '300 דברים שלמדתי על זוגיות, קריירה ואושר' עמד במרכז הדיון. ספרה של בכור-בוני נועד להיות מעין 'תנ"ך פרטי' לניהול החיים.
הספר אינו ליניארי, וניתן לפתוח אותו בכל עמוד ולקרוא תובנה שתציע השראה, טיפ או ייעול, ושתשנה את היום ואף את החיים. הספר מחולק לנושאים שונים כמו התפתחות עצמית, עסקים, מערכות יחסים וזוגיות טובה, ואף מערכות יחסים רעילות, ומיועד לאנשים מגיל 25 ומעלה.
אחד הנושאים המרכזיים שנדונו היה ביטחון עצמי. בכור-בוני קובעת בעמוד 14 בספרה שזוהי "התכונה האנושית הכי סקסית, הכי מושכת ואולי החשובה ביותר להצלחה שלכם". היא מאמינה שביטחון עצמי הוא "שריר שאפשר לאמן אותו כמו כל שריר אחר" וקשור לערך העצמי שלנו.
ורדה, לעומת זאת, הטילה ספק בקלות שבה ניתן "לסדר לעצמנו ביטחון עצמי", וחלקה את חוויותיה שלה, שבהן דיבור "אמת של עצמי" לא חיבב אותה על העולם ואף גרם לה להיות בודדה ולא אהודה. בכור-בוני התייחסה ל-ורדה כ"הוכחה החיה שביטחון עצמי זו התכונה הכי סקסית", וציינה שמחקרים מראים שביטחון עצמי מתחיל להתקבל לרוב אחרי גיל 45. ורדה חשפה כי למרות ביטחונה החיצוני, היא "נשארה ילדה שלא מאמינה שאוהבים אותה", והדגישה שאנשים בנויים "שכבות שכבות".
נושא נוסף שעורר דיון היה התובנה לפיה "המשפחה היא לפעמים מחסה מהסערה ולפעמים היא הסערה עצמה". בכור-בוני, כעורכת דין לענייני משפחה מזה 25 שנה, מצאה כי אין משפט מדויק מזה, שכן "כשמשפחה זה הדבר שכולם רוצים לברוח אליו שיגן עליהם... כשהוא מתפרק הוא הופך להיות הסערה עצמה" – הסערה הכואבת ביותר.
אמונה עוזרת?
תובנה מרכזית נוספת מתוך הספר היא "האמינו שלא חשוב מה קורה, הוא קורה לטובתכם העליונה". בכור-בוני הסבירה כי אנשים דתיים שחווים אסון אינם שוקעים במרה שחורה כמו חילונים, בזכות אמונתם, וכי אמונה במשהו (אלוהים, בודהה, היקום או חוקים יקומיים) הרבה פעמים היא "כוח-על".
ורדה התנגדה לכך בחריפות, כ"ילידת מלחמת העולם השנייה שכל משפחתה נספתה", וציינה ש"לא הכול היה לטובה", וכי גם אירועי 7 באוקטובר לא היו לטובה. בכור-בוני התעקשה ש"בכל משבר... כל משבר מביא איתו מתנות", וגם במאקרו של אירועים קשים כמו השואה (הקמת מדינת ישראל) או 7 באוקטובר, ניתן למצוא בהם "סדר פנימי" או "מתנות", אם כי לא ממקום של רצון שדברים כאלה יקרו.
הדיון המשיך לעניין כעס. התובנה של ורדה היא: "הדבר שמכעיס אתכם ברגע זה, משמעותי, רק אם הוא יהיה משמעותי בעוד שנה". עם זאת טענה: "אבל באותו רגע אני לא יכולה להבין מה יהיה בעוד חצי שעה". בכור-בוני השיבה: "את עושה לעצמך הנחות. את אדם סופר אינטליגנט. התובנה אומרת 'את לא בן אדם חסר תבונה, יש לך אפשרות להחליט. תעצרי, תנשמי רגע, יכול להיות שתמשיכי לכעוס, אבל יכול להיות שזה יכניס אותך לאיזושהי פרופורציה ואפילו רק קצת יוריד את מפלס הכעס".
"במקום לקנא מוטב לומר לעצמנו שדבר מה מעורר בנו השראה"
תובנה נוספת שנדונה הייתה לגבי קנאה: "במקום לקנא מוטב לומר לעצמנו שדבר מה מעורר בנו השראה, מעודד אותנו לפעולה ומניע אותנו להשיג אותו עבור עצמנו". ורדה מצאה את הגישה הזו תמימה, שכן קנאה היא רגש עז ומרעיל (כמו בסיפור קין והבל), ולא תמיד ניתן להשיג את מושא הקנאה. בכור-בוני ראתה בקנאה כמקור להשראה ולמוטיבציה להשגת דברים, והאמינה שאם מישהו אחר הצליח להשיג משהו, אין שום סיבה שהיא לא תצליח. היא טענה כי גישתו של ורדה היא "תבוסתנית".
