"מתעלמים מאיתנו ולכן יש התאבדויות, זה לא קורה סתם"
שון דננברג, הלום קרב ממלחמת חרבות ברזל, תקף את אוזלת היד, לדבריו, של משרד הביטחון בטיפול בהלומי קרב: "אלה רק סיסמאות באוויר"
אתמול (א') פורסם כי רב"ט דן מנדל פיליפסון, לוחם בהכשרה בבא"ח צנחנים שנפצע בשבוע שעבר כשניסה לשים קץ לחייו, מת מפצעיו. דן הוא החייל הרביעי ששם קץ לחייו בשבועיים האחרונים, זאת על רקע המלחמה הארוכה ברצועת עזה, והחיילים הרבים שנפלו בקרב מבוקר השבת השחורה. שון דננברג, הלום קרב ממלחמת חרבות ברזל, תקף בחריפות את האופן בו נוהג משרד הביטחון בהלומי הקרב, וקרא לשינוי.
"המצב שלנו ככה ככה", הודה תחילה. "אנחנו מול משרד הביטחון כרגע, בשלבים האלה אנחנו 4 הלומי קרב שנמצאים פה. אנחנו פה לא סתם כי משעמם לנו. פיזית אנחנו בפתח תקווה, מול משרד הביטחון. אנחנו פה כדי לנסות להביא שינוי עם גל ההתאבדויות המטורף הזה שקורה פה, מנסים לעצור את זה. אנחנו בעצמנו הלומי קרב, ואנחנו מבינים את המצוקה של האנשים. מי שלא מבין את המצוקה שלנו זה משרד הביטחון, שלא מתייחס אלינו בשום צורה. פשוט מתעלמים מאיתנו, לא מקבלים את הטיפול והיחס הראוי, ולכן יש התאבדויות. זה לא קורה סתם".
עוד הוסיף: "במשרד הביטחון יצאו עם דבר כזה שנקרא 'רפורמת נפש אחת' שאמורה להיות להלומי קרב. מתוך כל הסעיפים האלה, אין כמעט סעיפים שמדברים להלומי קרב. אין באמת פתרון לדבר הזה. אלה רק סיסמאות באוויר. גם אנחנו חשבנו שיהיה פה שינוי אמיתי, אבל לא. אני לא יכול להגיד שאין שינוי בכלל, אבל השינוי המהותי לא קיים. הם בעצמם לא יודעים להגיד לנו מה יטפל בנו. יש לנו פורום שנקרא 'ההלם והקרב', יש שם הלומי קרב שבכל רגע נתון יש שם אנשים ששולחים הודעות שקשה להם, שהם לא מוצאים את עצמם, אני מדבר על מצבים לא רגילים. על מצבי קיצון".
"חזרתי הביתה, וכנראה, מסתבר, שלא הייתי אני"
בהמשך, סיפר שון כיצד הפך להלום קרב, ותיאר את ההתמודדות היומיומית. "אני לא בדיוק הבנתי את זה, מי שהבין את זה זו אשתי", טען. "היא איתי 12 שנים, וכשחזרתי אחרת אחרי 8 חודשים בעזה, חזרתי הביתה וכנראה, מסתבר, שלא הייתי אני. עם המון כעסים, עצבים, חוסר נינוחות, לא ישן, מזיע בלילות, כל התופעות, הכל כולל הכל. אני פחות הבנתי את זה עד שאשתי אמרה לי 'אתה הולך לשיחה, משהו פה לא תקין'. רק כך גיליתי שאני הלום קרב. אנחנו צריכים איתנו עוד אנשים שיבואו, שיתמכו, שיבינו על מה המחאה, שיבינו למה אנחנו פה, שיבואו אפילו לשתות איתנו כוס קפה, שיבואו להגיד שלום וללכת, שהם יבינו שאנשים איתנו, שאנחנו לא לחינם פה. לבד לא נצליח להביא שינוי, רק עם כולם יחד. זה בגדר הבלתי אפשרי לחזור לחיים הרגילים, אלה לילות בלי שינה, כל דבר יכול להקפיץ ולהביא אותך למצב קיצון, להתנהגות קיצונית. החיים לא פשוטים בכלל עם הלם קרב".
עריכה: מיכל קדוש
