"יש רגעים שהבנות אומרות 'אבא לא אוהב אותי'"
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן החטוף, ייחלה לסיום המו"מ והשבת כל החטופים: "צריך להיות הסכם אמיתי, הסכם עם רצון אמיתי להתחיל ולסיים אותו"
למשפחות החטופים היו בשבועות האחרונים ציפיות לעסקת חטופים אפשרית בשל הדיווחים וההצהרות שהגיעו מוושינגטון ומפי נשיא ארה"ב. המתווה עדיין לא התגבש ולא יוצא לפועל לפחות בעת הזו. לישי מירן לביא, אשתו של עמרי מירן החטוף בעזה, התייחסה לציפיותיה לקראת הסכם בשבועות האחרונים ולתחושותיה הקשות.
תחילה שיתפה בתחושות הקשות על רקע הדיווחים השונים: "זו מערבולת, אפילו לא נדנדה, זו כבר מערבולת של כמה חודשים של להישאב פנימה ולנסות לצוף מעל המים האלה. אני תמיד אומרת, עד שזה לא קורה, זה לא קורה וממשיכים בכוחות האחרונים שנשארו. פשוט ממשיכים עד שהם יהיו פה, כולם".
"רוני תחגוג ב־30 ביולי, 4. עלמה בת שנתיים ושלושה חודשים. קיוויתי כל כך שעמרי כבר יהיה פה ליום הולדת שנתיים של עלמה ואז הכול קרס. כשהתחילו כל השיחות עכשיו וכל הדיווחים, אז אמרתי 'אוקיי, הנה זה קורה, עמרי יהיה פה ביום הולדת 4 של רוני, וכנראה שגם זה עדיין לא יקרה", הוסיפה בכאב.
עוד סיפרה כי "הטראומה קיימת, אני לא בפוסט, אני עדיין בתוך הטראומה. כל לילה, כל ערב, התמונות חוזרות, אני שם, ולא רק אני, גם הילדות שלי נמצאות שם, במיוחד רוני. עלמה הייתה בת חצי שנה, אנחנו כן רואים את הטראומה אצלה בזיכרון של הגוף, אבל רוני זוכרת. רוני זוכרת את הכול. באחד הימים שהיינו בתוך הממ"ד, היא לא הסכימה לצאת כי חיילים לא באו לחלץ אותה. היא הסכימה לצאת רק כאשר מישהו על מדים יבוא ויוציא אותנו מהממ"ד. אלה הילדים שלנו, אלה דור העתיד שלנו".
הילדות מדברות ביניהן על אבא?
"המון. בשלושת השבועות האחרונים הקטע החדש זה להתקשר לעמרי בטלפון. לקחת טלפון ופשוט להתקשר ולשאול אותו מתי הוא בא ואם נותנים לו לחזור הביתה, ואולי היום כן. הן מתגעגעות ואוהבות, הן כל הזמן מדברות עליו ביניהן ואליו. הן משלימות אחת את השנייה ומזכירות אחת לשנייה שאבא בעזה ואנשים לא טובים לא מסכימים לו לחזור. יש גם רגעים שהן אומרות 'אבא לא אוהב אותי, הוא לא פה. אבא לא לוקח אותי מהגן. הוא לא אוהב אותי, הוא כועס עליי, אני כועסת עליו'".
"אלה דיאלוגים שלמים שמתרחשים כל יום, זאת המציאות. אנחנו ממשיכים בתוך הדבר הזה. אי אפשר לעצור כי עד שזה לא קורה, זה לא קורה. אני טסה הערב לוושינגטון למספר ימים. כל כך קיוויתי שיגידו לי 'את לא צריכה לטוס'. זה לא פשוט לעזוב את הבנות כל פעם מחדש, אבל חייבים להמשיך", שיתפה.
"עמרי המבוגר ביותר ששורד שם עדיין בחיים"
בהמשך טענה לגבי עסקאות חלקיות כי "כל אפשרות להציל חיים ולהשיב חללים לקבורה, זה לא משהו שאני באופן אישי מרגישה שאני יכולה להתנגד לו. אנחנו בזמנים שאיכשהו עדיין לא מינפנו את כל ההישגים שהשגנו, והשגנו. אני הייתי בטוחה שאיראן מסתיים ועכשיו זה קורה והם כולם יהיו פה ויהיה הסכם אחד כולל".
לדבריה, "אני לא מהאנשים שחשבו שיכולה להיות פעימה אחת, זה לא משהו הגיוני, זה לא משהו שיקרה, גם בשל האויבים שאנחנו עומדים מולם, אבל כן צריך להיות הסכם אמיתי, הסכם עם רצון אמיתי להתחיל ולסיים אותו, שיהיה תאריך אחרון ושיהיה דדליין לדבר הזה, שאנחנו נדע שהחטוף האחרון באמת יוצא ואת התאריך שלו, ולא להתחיל עוד פעם עם משהו חלקי ו'אולי נמשיך'. להתחיל ולסיים את זה. נשארו כחמישית מהחטופים שהיו בהתחלה, ואין עוד איך לחתוך, זה צריך להסתיים".
"אנחנו עומדים מול אויב אכזר מאוד. אני כל הזמן אומרת את זה, אבל אנחנו צריכים לזכור שאנחנו אלה שגם משאירים אצלו אנשים. אותו אויב אכזר כרגע מחזיק את עמרי שלנו. אני הייתי בסך הכול בת ערובה כמה שעות, זה הכול. עמרי נמצא שם כבר יותר מ־650 יום, אנחנו מתקרבים ליום השנתיים", הוסיפה.
"בן 48 שיש לו שתי ילדות קטנות, אני מצפה לראות אותו ראשון פה"
לקראת סיום השיחה סיפרה כי "גיליתי שבוע שעבר שישנם שרים שאפילו שכחו שיש שם חטופים מבוגרים מה שנקרא. עמרי בן 48, נפל בין הכיסאות מה שנקרא כדי להיכנס לעסקה הקודמת ולהיות פה. אני מרשה לעצמי היום להגיד כבר שאני מצפה ודורשת שעמרי בן ה־48, שכולנו יודעים מה זה אומר הגיל הזה, שאף אחד לא יודע מה המצב הרפואי שלו, אנחנו לא יודעים מה מצבו - יהיה הראשון שיורד מהאוטו. אני מרגישה שהיום אני יכולה לעשות את זה".
"בעבר לא הייתי מדברת על זה וידעתי שעמרי יהיה בין האחרונים, כי איכשהו בתוך הדבר הנוראי היה סיווג של מה נקרא מבוגר וצעיר והומניטרי, והיום כולם הומניטרים וכולם צריכים להיות פה, אבל כן, עמרי המבוגר ביותר ששורד שם עדיין בחיים. אדם בן 48 שיש לו שתי ילדות קטנות, אני מצפה לראות אותו ראשון פה", הצהירה.
