"במלחמה היינו צריכות לרוץ למקלט עם 70 תינוקות"
שיר לוי, מנהלת מעון של ויצו בנהריה, סיפרה למיכל פעילן על השליחות החינוכית בתפקיד, על הקשיים שבדרך, ועל ההתמודדות בזמן המלחמה • פרק 12
שיר לוי, מנהלת מעון של ויצו בנהריה, ידעה שהייעוד שלה הוא לעבוד עם ילדים. במלחמה שהחלה ב־7 באוקטובר הבינה זאת על אחת כמה וכמה, כשנאלצה להגן על 70 ילדים בעת ירי הטילים. בפרק ה־12 בפודקאסט 'פרק חדש' בהגשת מיכל פעילן, אירחה מיכל את שיר לשיחה על המקצוע והאתגרים הכרוכים בו, ולצד זאת התקווה הגדולה בגידול דור העתיד.
לפני 3 שנים, קיבלה שיר החלטה יוצאת דופן ומחליטה לפתוח פרק חדש לגמרי בחייה: "הייתי אשת קבע בחיל האוויר, מתחום אדריכלות ובינוי ומנהלת פרויקטים בעיצוב פנים. עברנו לגור בנהריה, והצטרפתי לקבוצת הוואטסאפ המקומית, והבנתי שמחפשים מנהלת למעון של ויצו. זה משך לי את העין וממש תפס אותי".
"משהו בי גרם לי להיות 'רובין הוד' לילדים", תיארה. "אני כל הזמן שומעת על מקרים מזעזעים ואני שואלת, מה קורה, למה זה מגיע למצב הזה? אמרתי לעצמי, אני אלך להציל אותם ואדאג שהיה להם טוב. רציתי להבין מה הסיפור מבפנים. שכר המטפלות לא מתגמל, וזו לא האוכלוסייה הכי חזקה שיש, והמדינה לא מתייחסת, היא בסוף שרשרת המזון. איפה המדינה? תתעוררו. כשארגוני המורים שובתים כולם נעמדים על הרגליים האחוריות. אל תתעלמו ממעונות היום. מנהלות המעון מרוויחות משכורות לא ריאליות בשום צורה, אנחנו עושות הכל במעון - משכורות, הזמנות מזון, שיווק, תכנים, מענה להורים בשעות לא שעות ולילדים במשך היום. בסוף נשחקים, כי מרגישים לא מוערכים על ידי המדינה. פעם כל מי שיש לו דופק היה מתקבל לעבודה במעון. היום כבר לא ככה, אך מאוד קשה למצוא מטפלות איכותיות למעונות. עכשיו הוסיפו את המצלמות, אבל זה לא הפתרון. הפתרון הוא לתגמל אותן באמצעות שכר שיכול לכבד אותן, לתת להן משהו מעבר, הכרה. זה מה שעושים בויצו, נותנים להן את הכלים להצליח".
במהלך הפרק, סיפרה לוי על הלימודים בתכנית האקדמית שיזמה ויצו יחד עם המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט ללימודי תואר ראשון בחינוך, ותיארה: "יש אצלי עובדות מאוכלוסיה מאד קשה, נשים שעברו התעללות, וחד הוריות, וויצו פשוט רואה אותן ונותן להן מענה עם הסמכות, הדרכות. אני מסיימת עכשיו שנה ראשונה בלימודי תואר ראשון, זו מתנה מויצו, ואיתי לומדות מטפלות שאף פעם לא הייתה להן את ההזדמנות הזו. הן לא חשבו שהן מסוגלות והן בוכות מאושר על ההזדמנות. קיבלתי ידע וכלים, ופתאום אני יודעת להשתמש במונחים מהתחום. אני מבינה יותר אני מבינה למה ילד מתנהג בצורה כזאת או אחרת. זה משהו שנותן לך רקע. כשאני רואה הורה שבא אליי עצבני אני לא מחזירה לו את זה כקונטרה, כי אני יודעת שזה משהו שיושב אצלו, ואז את מנסה להבין מה הצורך של ההורה, למה הוא מגיע למצב הזה. אני מתבגרת תוך כדי זה - אני מבינה יותר וזה אפילו מאפשר להיות אמא טובה יותר".
"אני מתבגרת תוך כדי זה"
עוד הוסיפה: "אם מחר, מחרתיים תהיה שביתה במעונות יום, את לא תוכלי לצאת לעבוד, ואף אחד לא יוכל לעשות זאת, גם האבות וגם האימהות. זה לא כמו ילדים בבית ספר שאפשר לתת להם להתעסק במחשב, כאן צריך להיות עם הילדים", אמרה בכאב. "זה הגיל הכי חשוב. איפה יש ילדים שעוברים קפיצת גדילה כזו? אני מקבלת אותם במעון בגיל לידה, יונקים, על הידיים, והם יוצאים מהמעון שלי אוכלים, עומדים, מדברים. זה לא קורה בשום מקום אחר, לא בבית ספר. פשוט לא מבינים שהגיל הזה הוא הכי חשוב. איפה המדינה? תתעוררו ותעמדו בשביל הילדים האלה".
על התנהלות שר החינוך, אמרה שיר: "הייתי שואלת אותו אם הוא היה מרוצה מהמעון שהילדים שלו היו בו. אנחנו צריכות יותר מרפקים, להיות יפה בן דוד, לדפוק על השולחן ולהגיד 'ממחר אין יותר מעונות יום', רק ככה דברים מתקדמים פה".
"במלחמה היינו צריכות לרוץ למקלט עם 70 תינוקות, לרוץ איתם למקלט", שיתפה לוי בעבודה במעון במהלך המלחמה. "היינו רצות כמו משוגעות. ההנחיה של פיקוד העורף הייתה להשתטח על הרצפה עם כל הילדים אבל לא עשיתי את זה, לא רציתי לקחת את האחריות הזאת עליי. בזמן המלחמה בלבנון הכל פעל רגיל, לא פינו אותנו, לא קיבלנו שום מענקים ועבדנו רגיל". "אני נהנית וטוב לי", סיפרה. "ויצו עוזר לי להתקדם בכלים שיש לו. מאד סומכים עליי כמנהלת מעון ומאוד מאפשרים לי להתפתח. אני מצליחה להיות רובין הוד של הילדים, במיוחד בשנתיים האחרונות כשאנחנו במלחמה. המעון עבר שינוי קיצוני. יש עוד לשנות, לעשות בשביל הקהילה והילדים".
בסיום הפרק, שוחחה פעילן עם פרופ' לאה קסן, יו"ר האגף לגיל הרך של ויצו, לשעבר נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך וראש מועצת ראשי המכללות האקדמיות לחינוך, שהביאה פרטים נוספים על תחום הגיל הרך. "על פי מחקרים שנחשפתי אליהם מתחומים שונים רואים באופן חד משמעי שזהו הגיל הקריטי ביותר לחיים של האדם", תיארה. "בשלוש השנים הראשונות לחיים, המוח של התינוק מתפתח ועד גיל 3 הוא מגיע ל־85% מגודלו ויש כאלה שאומרים 90% מגודלו, הוא מקבל את הבסיס לערכים כמו כבוד לאחר, שיתופי פעולה, בחירה במה לשחק, במה להתעסק. ההתפתחות הפיזית מאוד משמעותית. באף תואר לא לומדים כל כך הרבה ב־3 שנים כמו שמלמדים את התינוקות. כל השקעה בתינוק מביאה הרבה יותר רווחים חברתיים וגם סיכויים יותר גדולים לתינוקות שקיבלו חינוך טוב להצליח בחיים. כשהגעתי למעונות של ויצו מאוד התפעלתי מהעבודה שנעשית בתוך מעונות היום על ידי נשים שמסורות מאוד, בעלות הרבה ניסיון ברובן אבל בצד זה ראיתי שחסרה כמעט לכולן השכלה שמשלימה את הניסיון המקצועי שלהם".
ויצו והמרכז האקדמי לוינסקי וינגייט השיקו לפני כשנה תוכנית אקדמית ייעודית לתואר ראשון בחינוך והוראה (B.Ed.) ותעודת הוראה לגיל הרך (לידה עד 6), המיועדת לצוותי המעונות של ויצו. לתכנית שתי מטרות: האחת היא לשפר את האיכות הפדגוגית החינוכית בתוך המעונות והשנייה לקדם נשים ולפתוח להן אופק של התפתחות, של התקדמות.
