"עניין אותי לכתוב סיפור על מישהו שהוא קצת כמוני"
אליסף דעואל, מחבר הספר 'ברור שיבוא אס', חשף את רזי משחק הפוקר ואת ההשפעה שלו על חייו • שיתף: "הפלטפורמה הספרותית אפשרה לי לצאת מהגבולות שלי"
אליסף דעואל הוא סופר צעיר ומבטיח שהוציא לאחרונה את ספר הביכורים המסקרן וההומוריסטי – 'ברור שיבוא אס'. בדרך עלילתית שחרר דעואל את משחק הפוקר מהסטיגמות שדבקו בו לאורך השנים, והציג אותו מנקודת מבט אחרת, מלומדת ואסטרטגית. בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט חשף דעואל את רזי המשחק, הסביר את התעניינותו הגדולה בפוקר והביא את פרשנותו לאירועים ולדימויים שהביא בספרו.
"הספר עוסק בפוקר. לא מדובר בסיפור אוטוביוגרפי, למרות שיש נקודות השקה. אני זוכר באופן אישי כשהתחלתי לשחק פוקר באופן יותר רציני, חברים שלי, זה מאוד הצחיק אותם. הם ראו בפוקר סטיגמה מסוימת – משחק של מהמרים, חבר'ה קצת מפוקפקים, כל מיני טיפוסים, דברים שרחוקים ממני. אני קצת טיפוס מופנם וחנון אפשר להגיד, פתאום אמרתי יש פה קונפליקט שהוא מעניין. יש פה משהו. הפוקר מושך אליו כל מיני דמויות וכל מיני סוגים של אנשים, ויכול להיות מעניין אותי לכתוב סיפור כזה על מישהו שהוא קצת כמוני, מישהו מופנם ולא סגור על עצמו. מישהו עם תשוקה חזקה מאוד למשחק הזה ורצון להתקדם", סיפר דעואל.
"פוקר זה משחק מהנה וכיפי אבל משלב המון יכולות"
"זה משחק מאוד מהנה, ברגע שאתה נכנס אליו זה משחק כיפי. הגיבור שלנו אופק נהנה ממנו זה ברמה הכי בסיסית ושטחית שיש. מעבר לזה פוקר זה משחק גם שמשלב המון יכולות. זה משחק גם של קריאת אנשים, זאת אומרת יש פה יכולות פסיכולוגיות, יש פה יכולות מתמטיות לחשב את ההסתברויות שלך לנצח ביד, יש פה התמודדות עם מידע חסר - אתה לא יודע מה הקלפים של היריב, אתה צריך להעריך איכשהו מה הקלפים של היריב. יש פה את השמירה על הפוקר פייס, לא לשחרר רמזים כדי שהיריב יבין אם היד שלך חלשה או חזקה. יש המון אלמנטים. זה יפה לראות כי בסופו של דבר זה משחק קלפים שמקפל לתוכו המון יכולות אנושיות, שאופק מרגיש שברובן הוא מאוד חזק בטח ביכולות האנליטיות והמתמטיות, דברים שהוא תמיד הצטיין בהם. המקום של הפוקר מאפשר לגיבור לנצח אנשים שבעבר זלזלו בו, השפילו אותו או טיפוסים שלא היו סופרים אותו", הסביר.
לאחר מכן הזהיר מהסכנה הפנימית ומההרס העצמי שעלול להיווצר מהמשחק: "אני לא בא לייפות דברים. לפוקר יש אלמנט מסוכן, הוא משחק שבשנייה אחת אתה יכול להכפיל את הערימה שלך ובשנייה אחת אתה יכול להפסיד את הערימה שלך. פה יש אלמנט שיוצר טלטלות רגשיות מאוד חזקות. נוסיף את העניין שהוא משחק מאוד מהנה, משחק כיפי, מוצלח. הפורמט והאופן שבו הוא מתנהל הוא אחד המשחקים היפים ששיחקתי, שני הדברים האלה ביחד יוצרים אלמנט שהוא באמת ממכר. התחושה של הניצחון לפעמים ממכרת, והתחושה של הרצון לחלץ את עצמך מהפסד והאשליה שלפעמים נוצרת שאתה יכול ברגע אחד להפוך את הקערה ואפילו להרוויח - אז היא באמת יוצרת איזשהו אלמנט שהוא באמת ממכר".
"העובדה שאני יכול להשתתף ומדי פעם לנצח, יש דבר בהחלט ממכר בתחושה"
"גם אני וגם הגיבור מאוד אוהבים ספורט. גם אני וגם הגיבור לא קיבלנו מעולם את הכישרון לספורט. לא משנה כמה אני אתאמן, אני לעולם לא אוכל להיות שחקן כדורגל מקצועני, זה אותו דבר נכון לגבי אופק, וזה מובהר גם באיזושהי סצנה בספר שמשחקים כדורגל בכיתה באיזה פלשבק, והוא מאוד כושל בזה. פוקר נותן לו וגם לי למעשה - פעם ראשונה שהוא יכול להצליח באיזושהי מסגרת 'ספורטיבית' תחרותית", אמר בהמשך.
"פעם הראשונה שהבן אדם מרגיש שיש תחרות עם פודיום של מקום ראשון, שני, שלישי, והוא יכול להגיע לשם, יש לו את האפשרות הזאת. בתור מי שתמיד עקב אחרי ספורט, ראה ספורט, ראה ספורטאים עושים וצפה בקנאה מהצד, הוא פתאום מגלה מסגרת כזאת, וזה מדליק אותו וגם אותי כשחקן פוקר חובבן לגמרי. העובדה שאני יכול להשתתף במסגרת תחרותית ולהצליח, מדי פעם לנצח אחרים ולהגיע למקומות גבוהים, דבר שאני לא יכול להצליח לעשות בספורט, אין לי את הכישרון בזה, זה נחמד לי. יש דבר שהוא בהחלט ממכר בתחושה הזאת", הוסיף.
"יש רגעים שזה רק אתה, מנגן את המנגינה שלך"
לאחר מכן הציג דעואל את משחק הפוקר כסוג של אומנות: "אני חושב שלהרבה אנשים יש רגעים בחיים שכל העולם סביבך קופא, זה רק אתה, מנגן את המנגינה שלך. זה לא משנה אם זה בכתיבה או נגינה, הכול זורם נכון, אתה יודע את המהלכים אוטומטית, הכול נהיה מדויק וזורם. זה מרגיש קצת כמו מוזיקה כזאת שמתנגנת ויוצאת מתוכך".
בין היתר, רזיאל ז'קונט ציינה בהמשך שלל דימויים שדעואל השתמש בו בספרו – "בתיכון הייתי פרח קיר, בפארטיה רציתי להיות צמח טורף', ועוד דימוי – 'רוצח שקט'". תוך שהיא מתעניינת ומתעמקת בפשר המילים ושואלת את דעואל על השימוש בהם.
דעואל הסביר כי: "הדימוי של 'הרוצח השקט' בא מדמות אמיתית, שחקן פוקר אמיתי, שאופק הגיבור שלנו מאוד מעריץ – דיוויד פיטרס. דיוויד פיטרס הוא אחד משחקני הפוקר הטובים בעולם. כשהוא יושב בשולחן הוא קפוא, הוא לא משדר שום רגש, הוא לא מדבר עם שחקנים אחרים, הוא לגמרי בתוך הזון שלו ולגמרי הורג את היריבים שלו ברכות, בשקט. הוא לא מאלה שהתרברבו עליהם. הוא לגמרי בעולם שלו, בזון שלו. הוא כל כך מאיים כשהוא בתוך הזון שלו. זה מה שאופק רוצה להיות הרוצח השקט והמאופק שמטיל אימה על היריבים שלו מהנוכחות שלו, לא מזה שהוא צועק עליהם ומשוויץ". עוד הוסיף על הדימוי של 'צמח טורף': "זה נורא יפה לראות צמחים טורפים ברגע שהם סוגרים את הלוע שלהם, הצבתות שלהם. זה מה שהוא רוצה - להיות שקט כמו צמח ואז 'בום' - לקחת ליריבים שלו את הערימה".
עוד התייחס דעואל להבדלים המהותיים בין חייו שלו לבין עלילת גיבור ספרו: "אני מעולם לא הגעתי למקומות שאופק יגיע אליהם בפוקר. לא חיפשתי גם להגיע. יכול להיות באיזשהו מקום שהפלטפורמה הספרותית אפשרה לי לצאת מהגבולות שלי. זאת אומרת לשלוח את אופק למקומות שלאליסף אין את האומץ לבקר בהם, אולי גם שהוא לא רוצה".
