"זה קורע את הלב לראות את הילדים האלה במצב כל כך קשה"
חירות נמרודי, אימו של תמיר שחטוף בעזה, על סרטוני החטופים מהשבי: "אנחנו לא רואים את האופק - התקווה הגדולה היא שסוף־סוף נדבר על עסקה כוללת"
המראות בסרטונים שפרסם חמאס אמש (ש') הדגישו את הכורח לחלץ ולהשיב את החטופים הישראלים הביתה לאחר כמעט קרוב לשנתיים של מלחמה. חירות נמרודי, אימו של החטוף תמיר נמרודי, התייחסה לתחושות של משפחות החטופים בעקבות פרסום הסרטונים.
"בהתחלה נמנעתי אבל אז זה היה בכל מקום, היה קשה שלא להיתקל בזה. זה פשוט קורע את הלב, לראות את הילדים האלה במצב כל כך קשה. לתהות אם תמיר שלי עוד שורד, אם הוא נמצא במצב כזה. אני לא מאחלת לאף אימא להתמודד עם מה שתמי וגלי עוברות כרגע ולא מה ששאר האימהות, זה נורא", סיפרה.
"התקווה הגדולה היא שסופסוף נדבר על עסקה אחת"
על עסקה כוללת ועל סטיב ויטקוף, השליח המיוחד בממשלת טראמפ למזרח התיכון, סיפרה: "אין ספק שאנחנו רואים את האמפתיה והדאגה האמיתית של ויטקוף ואת הרצון העז שלו לסיים את הפרשה הזאת. עצם העובדת שהוא נותן למשפחות החטופים שלוש שעות מזמנו לדבר. ונכון, הוא לא איש בשורות בהיבט של 'הבאתי עסקה והנה זה נגמר', אבל הוא כן עושה כל מה שהוא מבין, והוא מביא את הנתונים לטראמפ, והוא נכנס לעזה כדי להגיד לו מה הוא ראה שם. אין שום דבר שלא נשמע כבר, באמת התחושה, התקווה הגדולה היא שסוף־סוף נדבר על עסקה אחת. כל המשאבים שהוקצו בתקופה האחרונה שוב לעסקה חלקית טלטלו אותנו יותר. אנחנו מבינים שככל שמגיעים לשורה התחתונה של הפסקת המלחמה, פירוז עזה, פירוק הנשק - שאלו דברים שחמאס לא יסכים להם, ומי שיישאר מאחור יהיה בבעיה מאוד גדולה. ואם עכשיו בעסקה חלקית היינו משתמשים בכל מנופי הלחץ מה היה קורה הלאה? היו נהרגים עוד חיילים בשביל עוד פעם לכבוש שטחים. זה פשוט היה מטורף. ההבנה שאולי כרגע מקצים את כל המשאבים לעסקה כוללת נותנת אולי מנוח לרגע, אולי זו דרישה של ויטקוף, אולי בקשה שלו לטראמפ, עד כמה הוא יצליח להפעיל את הלחץ על ראש הממשלה ועל הקואליציה שקיימת היום? אני לא יודעת. אבל אני יכולה רק לקוות שנכון להיום טראמפ איתנו, נכון להיום הוא לא מטולטל כמו כל שאר מדינות אירופה וקנדה שיוצאות בהצהרות מטופשות כשהן לא מבינות את המשמעויות".
"ראש הממשלה אמר לי שהוא יודע מה זה להיות משפחה שכולה"
היא המשיכה וסיפרה על ההבדלים ביחס בין סטיב ויטקוף לראש הממשלה בנימין נתניהו: "אז כמובן שקודם כול הוא מראה המון אמפתיה, הוא מקשיב בקשב מלא, נותן את ההבנה שלו לסיטואציה, מביא את הפן האישי שלו ומה שעבר עם בנו - דברים שמחברים בינינו ברמה האישית, ולא כמו שראש הממשלה דיבר איתי ואמר לי שהוא יודע מה זה להיות משפחה שכולה. זה לפעמים מרגיש קצת תלוש או שהוא משתמש אולי קצת בצורה צינית בהיבט הזה שאנחנו לא יכולים להגיד לו כלום כי הוא גם מגיע ממשפחה כזאת שנפגעה. ופה יש תחושה אמיתית שהוא עושה את זה עבור בנו ושחשוב לו שייעשה פה איזשהו תיקון".
"אם הייתי מסתכלת קדימה הייתי מתרסקת מזמן"
היא סיפרה על התפקוד שלה ביום-יום: "אני לא מסוגלת להסתכל יותר מדי קדימה, מתחילת הדרך זה היה ככה. אני כל הזמן מספרת שכשתמיר נולד והוא לא ישן בלילות והייתי בחרדות כי הוא הבכור שלי. באתי לאימא שלי בלחץ של 'איך אני אתפקד מעכשיו?', והיא אמרה לי 'את לא מסתכלת קדימה, את מסתכלת על היום, על עכשיו. עכשיו הוא בוכה? אז עכשיו את מתפקדת', והמשפט הזה נתפס בי חזק. אני לוקחת כל רגע כמו שהוא, עכשיו יש לי כוח לדבר איתכם? אז אני פה ונוכחת במקום הזה. אחרת, אם הייתי מסתכלת קדימה הייתי מתרסקת מזמן כי אנחנו לא רואים את האופק באמת, את האור בקצה המנהרה".
על בנותיה סיפרה: "יש לי שתי בנות בבית שצריכות לקבל יחס, הן נלחמות על אח שלהן מצד אחד ומצד שני הן גם ילדות, אני לא יכולה לגזול מהן את הילדות לחלוטין. מיקה בת 18 ועמית בת 16. עמית דיברה אתמול בכיכר על אח שלה ועל עוד יום הולדת שחגגה בלעדיו. הן עברו התבגרות מואצת. מיקה לא יכלה להכיל את החטיפה, היא ממש סגרה את זה בתוכה והיא חיה שגרה. היא סיימה בגרויות והיא רוצה להתגייס לצבא, שזה עבורי סוג של עצם בגרון. ילד אחד עוד לא חזר, כנראה שתתגייס לחיל הים – היא עדיין במיונים, עוד לא ברור. אני צריכה להתמודד עם הבחירות שלה לחיים ולהשאיר את החרדות שלי לעצמי. עמית לוחמת. היא רק חיה את החטיפה, היא לא הולכת לבית ספר מאז 7 באוקטובר. היא הייתה אמורה לסיים כיתה י' והיא דיברה אתמול בכיכר החטופים. עמית בעל כורחה היא מוצאת את עצמה נאלצת לאסוף אותנו, אבל זה חלק כנראה מהתהליך. זה לא משהו שאנחנו יכולים להגדיר אותו מראש, כי מדינה שלמה חווה את זה אולי לא בפעם הראשונה אבל בהחלט בנפח כזה גדול של חטופים, וכל משפחה חווה את זה בצורה מאוד שונה.
"כל הילדים בחופש גדול והיא רצה ממדינה למדינה להילחם על אח שלה"
היא המשיכה והתייחסה לנאום בתה עמית (16) אתמול (ש') בכיכר החטופים: "היא דיברה על יום ההולדת ה-16 שחגגה, היום הולדת השני שחגגה בלי תמיר. היא הביאה קטע שתמיר כתב לה בגיל 14, על איך שהוא רואה אותה מתבגרת וכמה שהוא גאה בה, וזה היה תמיר – רואה את כולם כל הזמן. והיא כתבה 'איך יכול להיות שאני צריכה לפנות ולצאת למשלחות למדינות זרות והמדינה שלי מוותרת על אח שלי'. היא סיפרה שכל הילדים עכשיו בחופש גדול והיא רצה ממדינה למדינה ומעצרת לעצרת להילחם על אח שלה, באיזה יקום זה הגיוני? זה מטורף שילדה בת 16 שנחשפה לסרטוני החטיפה של אח שלה ראשונה, בגיל 14, גילתה לנו שתמיר נחטף. היא גילתה שתמיר נחטף ב-7 באוקטובר בשעה 16:00, היא מביאה לנו בבכי את הסרטון. היא ראתה את הסרטון באינסטגרם, מישהו שם שיתף מהאתר של חמאס, פתאום היא ראתה את אח שלה מוכה, מבוהל עם פיג'מה, יחף ובאיומי רובה. באותו יום היו שלושה סרטונים שבהם היה, מהחטיפה עצמה עד לאחרון שבו היה יחף בפיג'מה מועבר על ידי מחבלי חמאס את החומות של מעבר ארז לתוך ג'יפ ומועמס לג'יפ עם עוד שני חבריו שלצערי נהרגו בשבי, והוא? גורלו לא ידוע".
