המלחמה בעזה נמשכת בימים אלה על רקע הדיווחים כי הצבא אמר לדרג המדיני שמבצע 'מרכבות גדעון' הסתיים והמטרות שהוצבו בו הושגו. אלוף (מיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי וחטיבה 7, התייחס לנושא והסביר את פרשת הדרכים של ישראל בתוך הרצועה.
הכהן התייחס לשאלה מה לטעמו ישראל צריכה לעשות: "התלבטתי אם לעלות לשידור כי בנקודה שאנחנו עומדים בה כרגע, קטגורית אני יכול להגיד שאני לא יכול לקבוע מה לעשות, מסיבה פשוטה - אנחנו בפרשת דרכים במקום מעורר מבוכה, כמו משה עם בני ישראל על הים. במצב כזה, מי שמחליט זה הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון. אנחנו רואים שהמשא ומתן נתקע, הם סוחטים אותנו בענק ודורשים תביעות שלא נוכל לעמוד בהן. מצד שני, יש לנו מגבלות קשות של זירה חדשה שנפתחה בעולם, זירת תודעה, זו זירה שצריך לטפל בה. בנוסף זו שחיקה של חיילי צה"ל, זה הנכונות וגם זה מצב שאי אפשר להתעלם ממנו, ובמשוואה הזאת הם צריכים להחליט. התשובה הקטגורית שלי אומרת - אני ראיתי בתוך המלחמה את הרצי הלוי מגיע למשל למפקדי האוגדות לבירור, ומציעים לו דברים אחרים, והוא חוזר אחרת. אני כרגע לא נמצא שם בלב העניין, צריך לראות את לב הפרטים ואת הכוחות ובהתאם לזה להחליט".
"אני אתן דוגמה ממקום אחר - רבין היה ראש הממשלה והיה אנטבה. הרמטכ"ל מוטה גור היה בסיני והוזמן לישיבת ממשלה. הוא חשד שמזמינים אותו בטח בשביל להציג איך מגיעים לאנטבה. הוא הרים טלפון לקותי אדם והוא בדק עם היחידות. כשהגיע הרמטכ"ל לישיבה, רבין ציפה שהרמטכ"ל יגיד שאין צ'אנס להגיע לאוגנדה, ואז רבין יקבל אור ירוק ללכת למשא ומתן לשחרור החטופים, אבל הרמטכ"ל אמר שיש כיוונים חיוביים ושבודקים את זה, ומשם זה התגלגל. לא פעם הפתרון מגיע מלמטה".
על מערכת היחסים בין ראש הממשלה לרמטכ"ל אמר: "יש ראש ממשלה ויש רמטכ"ל. אני משוכנע שלראש הממשלה אין שום עניין לשבת על הכיסא אם לדיראון עולם הוא יהיה אחראי להחלטות בלתי מתקבלות על הדעת. קודם כול, ממש לא חושב שזה נמצא בפינה הזאת של רמטכ"ל שהולך להתפטר. יש לו אחריות עצומה. ראש הממשלה לא יכול להתחיל לחשוב בלי רמטכ"ל. יש תלות מוחלטת - הפרטים, הנתונים, ההבנה והשיפוט נמצאים בידי הרמטכ"ל, על היכולות. ראש הממשלה חייב לשבת עם הרמטכ"ל ושר הביטחון, וחייבת להיות בסוף החלטה של אחריות משותפת. השורה התחתונה היא שצה"ל - כוחו במותניו. מצבנו הוא כזה שאנחנו על צומת הדרכים, לא במצב של הכרח להיכנע לתביעות חמאס, ואני מניח שתוך שלוש-ארבע יממות יהיו החלטות".
הכהן היה מפקד אוגדה 36 כשנשלח לפקד על עקירת יישובי גוש קטיף, הוא התייחס לכך שעברו 20 שנה מאז ההתנתקות, ושיתף: "אני התפללתי כל הזמן שהדבר הנורא הזה לא יקרה, עשיתי את זה גם בחובתי כקצין בצה"ל אבל גם בחובתי כאדם ירא אלוהים שמבין שבמקום שאליו נקלענו – אני צריך להיות שם. הבנתי בדיוק שאם אני לא עושה את זה, זה יכול להיות גרוע פי כמה. מכיוון שהיה יכול להיות אלים פי כמה, האופן שבו בניתי את כל העניין הזה הוא שכשנפגשים חיילי צה"ל ושוטרים עם המפונים המגורשים הם יפגשו אח באח, זה לא היה קונטרסט של אנחנו לעומתם. אני באתי בכוונה ברורה לאהבה לרעיון ההתנחלות, ואם למשל אברהם בורג אמר 'ההתנתקות היא הזדמנות לשינוי כל הפרדיגמה של הציונות, לא עוד המשוואה ציונות שווה התיישבות', אני הבנתי שהוטל עליי להרוס ולעקור אבל לא להשמיד את הרעיון היסודי של ההתיישבות. לגיטימי לגמרי לעם ישראל לגור בעזה – זה ארץ ישראל. אני מבין לגמרי את מי שאומר שצריך לעשות את זה עם ציווי נכון לירושת הארץ. אז לא עכשיו, מכיוון שיש לי סדרי עדיפויות, כשאני עובד מול עולם שלם שרוצה ממני מדינה פלסטינית, וחמאס שמתנה את פירוז הנשק שלו בירושלים בירת פלסטין. אז אני צריך את עם ישראל והמאבק שלנו הוא על ארץ ישראל, להישאר בכל ארץ ישראל. את היכולת לגייס את האיש מנתיבות, אופקים, חולון ובת ים אני צריך בסדר עדיפויות כרגע".