"מה שאנחנו יכולים לשאוף אליו במקסימום: שעזה תהיה כמו ג'נין"
אלוף (מיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי: "רוצים לשלוט בכל השטח, שבשום מקום חמאס לא יוכל להתארגן"
אלוף (מיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי ועמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, שוחח עם שי גולדן ואריה אלדד ב-103fm על האסטרטגיה הישראלית במלחמה בעזה ועל המתיחות ביחסים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון.
עמידרור הסביר את הבעיה המרכזית בעיניו באסטרטגיה הישראלית בעזה ואת האופן שבו יש לפעול לדעתו: "הבעיה היא לא כמה מחבלים יש בעזה. הבעיה היא האם יש לחמאס במרחב שטח שאליו אפשר להגיע ובו ניתן לנוח, להתארגן ולהכין את הפעולה הבאה. אז כמה מחבלים יש פיזית? זה משנה כשיגיעו אליהם ויצטרכו להרוג אותם. עצם זה שיש מרחב כזה - זאת הבעיה. אנחנו רוצים לשלוט בכל השטח, שבשום מקום חמאס לא יוכל להתארגן, לא יוכל ללכת לישון ולא יוכל לאכול. אנחנו לא נוטשים את האיזורים האחרים. הצבא אמר 'לא, אנחנו לא צריכים לאחוז בכל השטח, נקיף את המקומות שבהם חמאס ונעשה פשיטות פנימה ונחזור בחזרה, אבל על השטח לא נשלוט'. הקבינט ראה את השיטה והחליט שהיא לא טובה, לא עבדה. תשלטו ברצועת עזה כמו שאתם שולטים ברפיח. אין היום מערכת שהמחבלים יכולים להסתמך עליה ברפיח. ככל שנהיה יותר זמן וננקה יותר אז יהיה להם פחות, הניסיון ההיסטורי מוכיח שכאשר לארגוני טרור היה מרחב מוגן לצאת אליו ולנוח בו, אחרי זה היה להם יותר קל לפעול במקומות אחרים וקשה מאוד היה לחסל אותם. כשדחקו אותם לפינה לגמרי ולא היה להם שום מקום לשבת בו – הם הושמדו. השטח בעזה הרבה יותר מורכב, פה מדובר בשטח שמתחת לשטח יש עיר נוספת. היתרון של חמאס הוא שבעיר הנוספת הזו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".
הוא סיכם בנושא עזה ואמר: "נדמה לקבינט שאם נגיע לכל נקודה בתוך העיר עזה, נשמיד את המחבלים ונפגע בפעילות התת קרקע באופן שאי אפשר להסתמך עליה אז לחמאס לא יהיה מדרך כף רגל ויפסיד את היכולת שלו לתפקד גם כארגון גרילה בתוך רצועת עזה. בסוף, מה שאנחנו יכולים לשאוף אליו במקסימום זה שעזה תהיה כמו ג'נין. אז בג'נין יש אנשי חמאס, אבל אנחנו שולחים פלוגה והיא מטפלת בבעיה. כשבעזה יש בעיה שולחים אוגדה או שתיים".
"לא ברור מי הבוס של הרמטכ"ל"
המתח בין הרמטכ"ל ושר הביטחון: "התנאים שם קוראים לכאלה מתיחויות אבל זה לא הכרחי. החוק הישראלי הוא חוק מוזר, הרמטכ"ל הוא מפקד הצבא על פי חוק, הוא כפוף לשר הביטחון ובדרך מסוימת לממשלה כולה. הרי שר הביטחון לא יכול לפטר את הרמטכ"ל, הוא צריך לקדם ישיבת ממשלה ולקבל רוב בממשלה. יותר מזה, הוא לא יכול לדבר עם קצינים, הוא יכול לדבר עם קצינים רק דרך הרמטכ"ל, כי הרמטכ"ל הוא מפקד הצבא. מי שניסח את החוק הזה היה כנראה איש חכם מאוד, אבל לא רגיש לאיך בונים מערכת היררכית נכון, כי לא ברור מי הבוס של הרמטכ"ל".
"זה רמטכ"ל שמכים אותו – אז הוא מוכה"
עוד הסביר את ההשפעה של המצב על תפקוד צה"ל: "באופן תיאורטי זה לא אמור להשפיע אבל אין דבר כזה. זה רמטכ"ל שמתעסק בשתי חזיתות. זה רמטכ"ל שמכים אותו – אז הוא מוכה, גם אם הוא עומד יציב לחלוטין אז בוודאי שיש בזה פגיעה. איפה נקודת האיזון שבה שומרים על הכבוד אחד של השני גם כשיש חילוקי דעות? הבגרות של שני הצדדים מחייבת שהם ימצאו דרך לעבוד ביחד בלי לצאת אחד נגד השני. מהיכרותי עם ראש הממשלה הוא לא נהנה מהסיטואציה, הוא היה מעדיף שמתחתיו תהיה הרמוניה".
עריכה: עידן נאור
