הלילות האחרונים תחת איומי הטילים מאיראן ומבצע 'שאגת הארי' לא פשוטים לאף אחד, אבל עבור הילדים שלנו - הם עלולים להיות מטלטלים במיוחד. בשיחה מרגשת בתוכניתה ב־103fm, שוחחה מיכל דליות עם אם לילד בן 10, שמאז תחילת סבב הלחימה הקודם החודש יוני האחרון, פשוט לא מסוגל להירדם לבד.
האם שיתפה בכאב כי הילד, שבעבר היה עצמאי לחלוטין, סובל כעת מבכי וחרדה עמוקה: "הוא לא מוכן להירדם לבד, זה מלווה בבכי ועיניים נפוחות. ברגע שאנחנו קמים לשירותים הוא ישר קופץ ונלחץ". מיכל דליות מיהרה להבהיר לאם המודאגת כי השינוי הדרסטי אינו פינוק, אלא פציעה רגשית עמוקה. "מה שקרה זה שהילד עבר מלחמה והוא קיבל את זה מאוד מאוד קשה", הסבירה מיכל.
היא השתמשה בדימוי עוצמתי כדי להמחיש את המצב: "זה כמו ילד שידע לרוץ ולבעוט בכדור נהדר, ועכשיו הוא שבר את הרגל והוא עם גבס. לבן שלך יש עכשיו גבס על הלב. מה שמפעיל אותו כרגע זה לא הקוגניציה שאומרת 'הכל בסדר, השמדנו את איראן' - זה הרגש והוא פוחד".
הלילה, לפי מיכל, הוא המקום שבו כל ה"מפלצות" והפחדים עולים לפני השטח. "הלילה הוא מקום נורא מפחיד באמת", היא אמרה, "זה הפרידה מהחיים למות, מהאור לחושך, מהביחד ללבד. קשה לו". הפתרון שהציעה הוא לא להילחם בילד, אלא להעניק לו "שקט" בכל מחיר. "למה אני יוצאת מהחדר אם מה שהוא צריך זה שקט? אני רוצה קודם כל לקנות לו שקט כי כל זמן שאין לו שקט הוא ימשיך לקום מהמיטה. אני לא יודעת מה יקרה בעומק, אבל כרגע הוא צריך להרגיש בטוח".
מיכל המליצה להורים להפוך לעוגן פיזי בחדר הילדים: "לשבת בחדר, להכניס כורסה, ואבא או אני נשב שם. לא מדברים, לא עונים, לא קמים - רק שם בשביל להקנות תחושת ביטחון. כשהוא יפתח את העיניים הוא יראה אתכם, הוא לא יצטרך לקרוא לעוגן שלו כי העוגן שם. אני באופן אישי לא רואה שום בעיה לשבת בחדר גם אם הם בני 11, 12 או 13. זה מקנה להם ביטחון וזה האקס פקטור".
לסיכום, מיכל הדגישה כי אין טעם לחקור את הילד או לנתח אותו לעומק כרגע. "בחיים לא תדעי מה קורה במוחו של ילד בן 8 או 10 שההורים שלו נעלמו מחייו ויש מלחמה והוא מפחד שבחיים לא יראה אותם יותר. זה נורא ואיום". היא קראה להורים להיות "הפסיכולוגים של הילדים שלהם" ופשוט להיות שם עבורם. "התפקיד שלי עכשיו זה להרגיע אותו, לא לדבר על הדבר הזה אלא לייצר תנאים. מקומות שבהם אני שם כדי לייצר לו שקט נפשי. פשוט לאהוב אותו".