הקשר בין דת, ציונות ויהדות נבחן מחדש בכל רגע נתון. אך מה זה אומר להיות יהודי? ואיך זה קשור לזהות ולאופן בו אתה בוחר להיות יהודי? בפרק ה־10, אירח יואל חשין את הרב ד"ר בני לאו, ראש מיזם התנ"ך '929', ויחד שוחחו השניים על הסוגייה.
"שאלת האימפקט והמשמעות שלה לתנועה הציונית, לא רק לחברה אלא לכל התנועה, מעוררת אותי ולא נותנת לי לישון, זה מעסיק אותי", הודה הרב לאו תחילה. "פרויקט '929' נולד בכאב, תחושה עמוקה שהחברה הישראלית הציונית שינקה את התנ"ך מבית הוריה, כל אדם בלי שום קשר לדתי-חילוני, שמאל-ימין, כשהוא היה דופק החיים שלנו, ההיסטוריה, השפה, הגיאוגרפיה הנרטיב, אז אתה מוצא את עצמך שחברה שלמה נטשה את הספר. פשוט כך. אתה מחזיק ספר ביד, אומר לאדם 'קח' והוא אומר 'לא תודה, לא שלי, אני מתמצא מכל החוויה שלי'. קודם כל אני מקשיב לפני שאני עונה, אני חושב שיש משהו בלחוש את הכאב הזה שבן אדם מחזיק נכס ביד, שהוא ירושה מהוריו ומכל הדורות שלפניו, והוא עומד ואומר 'לא תודה, אין צורך".
עוד הוסיף: "מכאן אני מגיע לאבא שלך, מישאל חשין ז"ל, שהיה באמת מר תנ"ך, מעבר לזה שהיה שופט גדול, והוא היה אדם ששרק תנ"ך - זה היה חלק מזרימת הדם שלו. פגשתי אותו על רקע זה בחוג תנ"ך שניהל בכנסת, וכשהוא נפטר פניתי לאמא שלך ואמרתי לה 'אני חייב, בתור מי שמוביל את נושא התנ"ך בישראל, להקדיש משהו לשופט מישאל חשין. יצרנו ממתנה ליום הולדת 70 לישראל, מארז אלבום יפייפה של '929' - האייטמים הייצוגיים של אנשים שונים, ממרחב החיים הישראלי, שמביאים את הפרשנות שלהם לתנ"ך - בציור, במבע, בשיר ובאלף גוונים ולהגיד 'התנ"ך מדבר ישראלית' - זה אלבום חשין של 929 פרקי התנ"ך".
ומהי זהות בהקשר של התנ"ך? "אפשר לדבר על מושג הזהות, ועל אדם או חברה שמגדירה את עצמה והזהות שלה", אמר הרב לאו. "אתה מנסה להגדיר מה זה אומר להיות ישראלי, במובן העמוק של המילה, כולל הכותרת של 'אדם יהודי'. אם אתה אומר ישראלי, אתה מדבר על חוויה גיאוגרפית או פוליטית במובן של תעודת זהות ישראלית. כשאתה מדבר על זהות רעיונית־תרבותית אתה מגביה את הקומה שלך. אתה אומר כאדם 'אני אוניברסלי', אבל כשאתה בא ואומר 'אני אדם יהודי ישראלי', אתה מגדיר זהות יותר אינטימית. היא שייכת למשהו ששייך לזכרונות שלך, למקומות שמהם באנו ולמקומות שבהם נרצה להיות. נשמה היא עולם גבוה יותר ומאוד אינטימית, השם הקבלי למילה נשמה זה 'יחידה' אינדיבידואלית. אין נשמה שנייה, יש נשמה יחידה, וכל זהות יוצרת הבדלה זה חד משמעית. עמדה אחת אומרת 'אני אדם אוניברסלי ומשחרר את עצמי לגמרי מזהויות מפרידות ויוצר משהו שהוא מעל הזהויות, א-זהות'. עמדה שניה, כשאנחנו בודקים את עצמנו, אתה רואה שהמושג להיות חלק מקולקטיב שנקרא עם, גם כשאתה מנסה לברוח ממנו, הוא רודף אחריך".
על 7 באוקטובר, אמר: "אני יכול להגיד ש־7 באוקטובר היה רגע מכונן, במובן שמעבר לבהלה וההלם. אני כל כך הרבה שנים מדבר על הייעוד ו'עזבו אותי מגורל אל תהיו קורבניים כל הזמן'. פתאום מגיע 7 באוקטובר, ובבת אחת הודף אותנו מעולם הייעוד לגורל, ואני אומר 'אל תעצור שם', כי יש משהו הודף בעולם שעומדים עלינו לכלותינו. אתה רואה מפגש עם רצח בעיניים, מול אנשים שחיים מסביבך ואתה אומר 'זה אמיתי? באמת רוצים לרצוח אותי, לכלות אותי', אבל רק אל 'תתקע' בזה בקורבנות".
"הטענה שמסתובבת ברחוב היא שהנציגות הפוליטית בשם ציונות דתית, פשוט לא מייצגת את הציבור הגדול שנקרא ציונות דתית - זו אנומליה שמפלגה בשם ציונות דתית לא מייצגת את הציבור שלה", הבהיר בסיום הפרק. "אותי סמוטריץ לא מייצג. אבל הטענה של אנשים שמגויסים להשכלה, לתעשייה, לרחוב המערבי הליברלי, היא שהייצוג הפוליטי מושך לקצוות, והרחוב הציוני־דתי מושך למרכז. כמו שאומרים: נגיע לקלפי. הסיפור הוא סיפור גדול מידי ומשנות ה־70, אחרי מלחמת יום כיפור חל מהפך לא רק ב־77' בשלטון, אלא בתודעה הישראלית. 2 זרמים פרצו - אחת זה המסורתיות המזרחית, שהגיע לשיאה בהקמת ש"X בתחילת שנות ה־80'. השנייה זו ציונות דתית עם גוש אמונים שפתאום עברה, לפי שפתו של עמוס עוז 'מהקרון האחורי של הרכבת לקטר', והתחילה להוביל את התנועה הציונית".