רב תרבותיות, שאלה של השקפה
כיצד קבוצות שונות מבחינת אידאולוגיה ואמונה אמורות לחיות יחד בעיר כמו י-ם או ת"א? • ד"ר אדם קלין אורון, חן אריאלי ומריק שטרן הסבירו • פרק 18
ערים רבות בישראל טומנות בחובן לא מעט סוגי אנשים, חברות וגישות. כיצד ניתן לגשר על אותה רב תרבותיות שיוצרת הטרוגוניות בתוך ערים, בייחוד כשמדובר על השוואה בין תל אביב וירושלים, השונות בתכלית אחת מהשנייה? בפרק ה־18 בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר, התארחו חן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התרבות בעיר, ויו"ר 'איגי' ומכון 'שיטה', וד"ר מריק שטרן, גיאוגרף עירוני־פוליטי מהמכללה להנדסה ע"ש סמי שמעון ומכון ון ליר בירושלים.
"ישראל היא חברה מרובת תרבויות, אבל לא תמיד רב תרבותית: איך, בעצם, אמורות לחיות קבוצות שונות כל כך יחד? מהו המודל המתאים לחיים משותפים, לאו דווקא ברמה המדינית, אלא ברמה העירונית?", פתח אדם קלין אורון. "היום נציג שתי גישות שונות לנושא - זו התל אביבית, שבה העיר היא חילונית וליברלית במהותה ומאמצת רב תרבותיות, אך שאין בה סובלנות רבה לקבוצות בעלות גישה לא ליברלית, וזו הירושלמית, שבה ישנם מרחבים ציבוריים שונים לקבוצות בעלות גישות שונות, מה שמאפשר להכיל יותר מגוון אך במחיר של וויתור מסוים על חופש ושוויון. במדינה שבה השוני בין הקבוצות נדמה כהולך ומתחדד, מהו המודל שיש לשאוף אליו?".
בפתח הפרק, טען מריק: "אם כבר לוקחים את ירושלים כמודל לרב תרבותיות, כמובן שצריך לסייג את זה בכך שאנחנו כרגע במגמה של הקצנה, גם דמוגרפית וגם פוליטית, בכלל בחרה הישראלית, וזה בטח ניכר בירושלים. לא הייתי לוקח את המודל הירושלמי ואומר שזה האידיאל, אלא בעיקר מודל שלא כדאי לוותר עליו. אנחנו חייבים להיאבק על ירושלים בתור חילונים, ולא רק בשביל הירושלמים שעוד נותרו בעיר, אלא בעיקר בשביל התל אביבים".
"השאלה איך חיים ביחד בתוך הערים היא שאלה של ניהול"
בתגובה, השיבה אריאלי: "האם ירושלים מאפשרת יתר מגוון? אני לא בטוחה, וגם על הקביעה לפיה לתל אביב אין סובלנות רבה לקבוצות בעלות גישה לא ליברלית, גם על זה אני רוצה לערער. אני חושבת שהשאלה הגדולה שמונחת לפנינו היא מה התפקיד של הרשות המקומית בתפיסה רב תרבותית, בטח במדינה שבה הסמכויות של הרשות המקומית מוגבלות, ואילו ביטויים יש לכך במדיניות בשטח. השאלה איך חיים ביחד בתוך הערים שלנו היא שאלה של ניהול, לא רק של דמיון. אני חושבת שבישראל יש נטייה להציג את הנושא הזה כמאבק בין מודלים, אבל האמת היא שהמרחב העירוני הוא תמיד יותר מורכב מזה. אין מודל אחד שנכון לכולם, יש אינספור אפשרויות שמתהוות בשטח. בתוך כל השונות הזו חייב להיות בסיס אחד ברור - שוויון כקו אדום. זה מה שמאפשר לנו לא רק לסבול אחד את השני, אלא לראות אחד את השני".
"כל שכונה היא במרקם אחר מהשנייה, השאלה מתכנסת במרחב הציבורי", הבהירה. "אני חושבת שבירושלים שאין חלוקה שוויונית של המרחב הציבורי בעיר. זה בהחלט משהו של הציבור להיאבק למען זה. יש הרבה אנשים מאוד ליברליים שהם דתיים, ואנשים חילונים שהם שמרנים גמורים".
בהמשך, אמר מריק: "קהילת הלהט"ב בירושלים, אחד הייחודים שלה היום הוא הנוכחות הדתית. זה רק מעיד על הפוטנציאל של החיים המשותפים".
עריכה: מיכל קדוש
