"אני יכול לעלות מול קהל רגיל, ולשחק כמו כולם"
מרכז נא לגעת מעלה קלאסיקה של מולייר כשכל השחקנים חירשים • יאיר שפירא, במאי ההצגה: "משחק לכל דבר - הוא פשוט בשפה אחרת"
תיאטרון נא לגעת נמצא בנמל יפו. במרכז מועסקים יותר מ-100 אנשים שמרביתם חירשים, עיוורים וחירשים עיוורים. המרכז מעלה עיבוד מיוחד למחזהו הנודע של מולייר 'החולה המדומה'. הצגת הבכורה תעלה ביום שלישי הקרוב, 16 בספטמבר. רבקה מיכאלי אירחה באולפנה את עזורת הבמאי והמתרגמת לשפת הסימנים בתיה אזוגי, ואת כוכב המחזה שובל בן זאב. בטלפון עלה הבמאי יאיר שפירא.
"העיבוד היה בשבילי תענוג צרוף", סיפר שפירא. "מדובר בקומדיה קלאסית של מולייר מהמאה ה-17. חשבנו מה מתאים להציג עם שחקנים חירשים, וישר קפץ לנו מולייר, כי הוא נודע בקומדיה הפיזית ובגן השעשועים שהוא מספק לשחקנים".
"על הבמה יש לנו שחקנים חירשים שעושים את כל ההצגה בשפת הסימנים, וזה משחק לכל דבר פשוט עם שפה אחרת. בצד הבמה יש שלושה שחקני קול שמדבבים את הדמויות. הקהל מקבל חוויה - הוא שומע את ההצגה ורואה אותה בשפת הסימנים" סיפר הבמאי. הוא מודע לכך שהתאמת ההצגה לקבל שומע מעלה שאלות לא פשוטות "הצורה לא נועדה רק כדי להנגיש, אלא גם כדי לשאול את עצמנו האם ההנגשה של הדיבוב לא מאבדת מזהות של האדם החירש. אנחנו רוצים להציף את העובדה שאדם חירש כל הזמן מתווך לנו את עצמו".
בן זאב סיפר: "נולדתי חירש למשפחה שומעת. המשפחה שלי לא ידועת בכלל שפת סימנים, והיא ניסתה ללמד אותי איך לדבר, ובזכות ההורים שלי אני מדבר".
עוזרת הבמאי אזוגי סיפרה כי היא הגיעה לעולם הזה במקרה. "התנדבתי ב'נא לגעת', עשיתי שירות לאומי שנתיים, והתחלתי ללמוד את שפת הסימנים כמקצוע. זו שפה שונה לחלוטין ממדינה למדינה, כמו שסינית, יפנית ועברית הן לא אותה שפה".
"שובל הוא דיווה, אבל בקטע הטוב"
בן זאב אמר שמה שמרגש אותו יותר מכל הוא החשיפה לקהל מגוון. "אני יכול לעלות מול קהל רגיל, ולשחק כמו כולם. אני מאוד נהנה מזה".
שפירא העיד כי שובל הוא שחקן ממושמע לחלוטין. "הוא עם הרבה רגש. אנחנו קוראים לו דיווה, אבל בקטע הטוב, לא בתלונות, אלא כי הוא ססגוני. הוא נולד לגלם את התפקיד הזה לדעתי".
