שורד השבי אור לוי, שוחרר משבי חמאס בחודש פברואר האחרון לאחר 491 ימים. בשיחה עם ענת דוידוב ואודי סגל ב-103fm, הוא חזר אחורה לרגע שבו נחטף ב-7 באוקטובר, סיפר על חוויותיו הקשות בשבי ארגון הטרור הפלסטיני והסביר מדוע המאבק לשחרור החטופים חיזק אותו ואת חבריו במנהרות.
יום אחד בשבי פנו אליו ואל חבריו אנשי חמאס. "אני זוכר שהמחבלים שאלו אותנו יום אחד מה זה רחוב איילון? לא הבנו מה הם רוצים", סיפר לוי. "עד שהם סיפרו לנו שחסמו את איילון. יש את הדברים שחונכנו עליהם, וזה נותן לך הרגשה טובה בלב שנלחמים עליך, שמאמינים שתחזור אליהם, זה נותן פינה חמה מאוד בלב. זה עדיין, גם היום כשאני רואה את הדברים האלה".
הוא חזר אל השבת הנוראית בה נחטף. "כל הזוועות שעברנו הן דברים שקשה לעכל", סיפר. "כשהיינו על הטנדר, וראינו את המחבלים שמים חוסם עורקים להירש גולדברג פולין, הבנו שאנחנו נחטפים. כשהוציאו אותי מהמיגונית ראיתי גן חיות שם, הבנו שהכול אמיתי".
על הרגעים הראשונים בעזה אמר לוי: "אני נפגש עם המון שרוצה לעשות בי לינץ' והגעתי לבית חולים שם, כשאני נאלץ לסמוך על מחבלי חמאס שיצילו את החיים שלי. הייתי פצוע, ולאחר מכן עשו לי תפרים בשבעה מקומות בגוף, זו הייתה תחושה לא נעימה, נאמר ככה".
לוי שוחרר עם חבריו: אלי שרעבי ואוהד בן עמי, ורבים הזדעזעו מהרזון הקיצוני שלהם. הוא סיפר כי מצבו בשבי היה גרוע אפילו יותר. "בערך שלושה שבועות לפני שחזרנו התחילו להאכיל אותנו בכמויות אוכל מטורפות. ראיתם איך חזרתי? זה היה אחרי שלושה שבועות של האבסה. דמיינו שהמצב שלנו היה גרוע בהרבה".
אור לוי שוחרר בחורף האחרון, אך הוא מתקשה להתנתק מהמאבק לשחרור חבריו שנותרו מאחור. "אני חי את העולם הזה של החטופים. אני יכול להגיד שאתמול רציתי אתנחתא של כמה שעות לא להתעדכן בחדשות, ויצאתי אפילו. בא אליי מישהו ואמר: 'איזה כיף, יכול להיות שתהיה עסקה'. באותו רגע הרגשתי חי".
עינב, רעייתו של אור נרצחה ב-7 באוקטובר. בבית נותר בנו הקטן. יש לי את אלמוג שלי הוא הסיבה שאני קם בבוקר בשבילה. אבל יש נקודה שחסרה בי - החזרה של כולם הביתה", אמר.
אלון אהל שהיה עימו במנהרות חמאס מוחזק עדיין בעזה.לוי חש צורך להילחם למען שחרורו ושחרור שאר בחטופים החטופים עדיין. "הוא היה איתי 491 יום, והוא עדיין שם. התפרסמו פרסומים עם התמונות שלו, ואני מרגיש אשם| אמר.
"כשהודיעו לנו שאנחנו הולכים הביתה, אמרו לאלון שיש לו תאריך. חיבקתי אותו בפעם האחרונה ואמרתי - 'יאללה, תכף אנחנו רואים אותך', וזה לא קרה. אם לומר את האמת, עצם זה שאני פה והוא לא זה סוג של מזל. באותה מידה זה היה יכול להיות אני או מישהו אחר, ואני לא מרגיש שלם עם זה, יש שם עוד עוד אנשים שסובלים, שמתים", הוסיף לוי.
"שמונה חודשים מאז שחזרתי, זה כואב. הם הגיעו לבאר, האכילו אותם כמו שצריך והם חיכו להיות ברשימה הבאה, ואז הכול נשבר והתפוצץ. השאירו אותם בבור לטבוע", הוסיף שורד השבי.
הפעם הוא חש כי העסקה המתרקמת שונה. "אני מרגיש אופטימי, כי זה מרגיש אחרת. טראמפ מדבר אחרת, הכול שונה ממה שיצא לי לשמוע. אני מרגיש שזה חיובי ושונה, וזאת ההזדמנות של כולנו לרדת מאיזה עץ כשאנחנו השבוע מציינים שנתיים ליום הזה", אמר.
לסיום הוא פנה לאלון וליתר החטופים שנמאים עדיין בעזה, בתקווה שאולי מישהו מהם ישמע את השידור: "הלוואי שאפילו עוד השבוע נזכה לראות, לחזק ולנשום אוויר ביחד עם האחים שלי, וגם לסגור מעגל עם המשפחות שלהם. למי ששם - תהיו חזקים, אנחנו נלחמים עליכם בכל רגע".