"בחלומות שלי גלי וזיוי מתקרבים"
מכבית מאייר, דודתם של זיו וגלי ברמן החטופים בעזה ממתינה לחדשות טובות: "שיופיע על הצג השם של הקצין שלנו עם הבשורה"
מכבית מאייר, דודתם של זיו וגלי החטופים בעזה, סיפרה לאודי סגל וענת דוידוב ב-103fm, על הדריכות והציפייה לקראת תוצאות המשא ומתן בקהיר, ועל האפשרות ששני אחייניה ישוחררו בקרוב.
"זה נראה כמו נצח. הכל כל כך קיצוני, כל מנעד הרגישות, העצבים חשופים, קשה לישון. הדריכות היא גם בגוף וגם בנפש, יש קרניים של עור שסודקות את חומות ההגנה", סיפרה על הרגשות שמציפים אותה בימים אלו.
"כרגע אין משהו קונקרטי שאנחנו נערכים אליו. אנחנו מאוד קשובים, בעיקר למידע שאנחנו מחכים לקבל ממנהלת השבויים והנעדרים ומגל הירש", אמרה מאייר. "כל טלפון מקפיץ, ובכלל הוא הפך להיות חפץ נורא מפחיד. אני במשך כל כך הרבה זמן מפחדת כשאני רואה את הקצינים שלנו על הצג, אך עכשיו יש ציפייה, רצון שיופיע השם של הקצין שלנו עם הבשורה, לצד הפחד שנוכח כל הזמן".
באשר לטקס הזיכרון שנערך אמש לציון שנתיים למלחמה אמרה כי "אלון שמריז ז"ל הוא בן כיתה של גלי וזיווי. בקיבוץ בן כיתה הוא אח. לצד הטרגדיה הקשה והאובדן, הייתה שם הרבה תקווה, ואנחנו נאחזים בה בכל הכוח שלנו".
"בחלומות שלי הם מתקרבים, אני מרגישה את גלי וזיוי מתקרבים. אני לא מכירה את כל החטופים והחטופה, אבל אני כל כך מכירה אותם דרך המשפחות שלהם, ואני רואה אותם, הם מתקרבים", שיתפה דדתם של שני החטופים. "יש לי הרגשה שאולי במקרה חיברו ביניהם, ואני רואה בדמיון שלי את המפגש הזה, את היציאה שלהם. שהם יהיו בחוץ חבוקים. אני רואה אותם חלשים יותר ורזים, אבל הולכים מחובקים ולא עוזבים אחד את השני".
"בא לי לצרוח ולשאוג משמחה, ולהפסיק לזעוק מפחד וכאב"
היא הוסיפה: "אין מראה שאני יותר מצפה לו מאשר לראות אותם בידיים של האחות שלי. לראות את העיניים שלנו בלי פחד, שהם יקבלו מראה אחר, שאלה יהיו דמעות של אושר ולא דמעות של פחד וכאב. בא לי לצרוח ולשאוג משמחה, ולהפסיק לזעוק מפחד וכאב. כל כך בא לי להחליף את הרגשות האלה למה שאנחנו כל כך מחכים לו".
