"בהתחלה הוא היה בחרדה איומה, כי הוא לא ידע מה עלה בגורלן של לישי והבנות"
דני מירן, אביו של שורד השבי עמרי מירן, סיפר על חוסר המודעות של עמרי בתחילת תקופתו בשבי למצבן של לישי והבנות • וגם: איך נודע לו שהן בסדר?
דני מירן, אביו של שורד השבי עמרי מירן, סיפר איך מרגיש בנו יומיים אחרי ששב הביתה ואמר מה חיזק אותו בשבי.
"שלומו של עמרי ממש טוב, תענוג לראות אותו עם הבנות כל כך שמח", אמר דני. "זה עומרי שלנו".
על השבי של בנו סיפר: "בהתחלה הוא היה בחרדה איומה, כי הוא לא ידע מה עלה בגורלן של לישי והבנות, אחר כך הוא שמע בערוצי הטלוויזיה שהן בסדר. הוא אמר שזאת הייתה ההקלה הגדולה ביותר שהייתה לו בשבי. הוא ראה אותי, את לישי, את אחים שלו, מדי פעם. אם לא הייתה טלוויזיה אז הם שמעו רדיו, והוא שמע אותי ברדיו פעם כשהוא עבר והתעכב להקשיב בכוונה. הוא אמר: 'כל פעם שמעתי אותך או מי מהמשפחה, זה היה בשבילי עוד חמצן לנשימה'. הוא אומר שזה הדבר שהכי חיזק. הבנו שנאבקים עלינו, לא כפי שחאמס אמר. מדי פעם היו זורקים להם: 'מדינת ישראל לא רוצה אתכם', בעיקר כשהיה מתפוצץ איזה הסכם. הוא הבין שכל המדינה נאבקת. הוא ראה גם באל ג'זירה את הכיכר עם כל האנשים, עם ישראל בחוץ. הוא היה מודע למה שקורה".
לשאלה אם צריך לעשות הפרדה בין העם לממשלה, השיב: "בואי לא נעשה את החשבונות האלה היום, היום אני רוצה להשאר ב'מוד' של שמחה. אנחנו עכשיו כל המשפחה בבית החולים איכילוב, ואנחנו שמחים שהוא חזר וכולנו מאוחדים. זה בסדר גמור. אני חושב שגם במשפחה לא צריכים להיות כולם בדעה אחת, ב'שבלונה' - מה שהאבא אומר, עושים כולם, או אחד המשפיענים במשפחה'. יש דעות וזה חשוב מאוד להתווכח והכול. אבל התנאי הוא להישאר משפחה. גם במדינה אנחנו יכולים להתווכח ולהיות עם דעות שונות כמו בכל חברה. בכל קיבוץ יש דעות שונות על כל דבר. אבל חיים ביחד, הולכים לאכול ביחד, לשתות קפה ביחד, נשארים אחים. פה במדינה אם אתה בדעה אחרת אתה כבר אויב, בוגד".
דני מירן המשיך: "יש עוד הרבה, שנתיים לספר. והוא כל הזמן נזכר באירוע כזה ואחר ומספר לנו. אני מאמין שהוא סיפר את הדברים המשמחים יותר. עם הזמן יצאו שאר הדברים".
"הוא צעק על מישהו שם - אז לקחו אקדח ואיימו עליו"
"אני יכול להיות גאה בבן שלי. במודעות שלו לבני אדם וביחס שלו לבני אדם, בזה שהוא מחייך תמיד. הוא ידע לכבוש אותם ולקרב אותם אליו, את השובים. הם לא נתנו יותר מדי, אבל לפחות ביחסים הבין־אישיים ביניהם היו יחסים הוגנים. הוא יכל לצעוק עליהם ולהגיד: 'זה לא בסדר, זה כן בסדר'. הם לא כעסו כשהוא צעק עליהם. הוא לא פחד. רק פעם אחת הוא צעק על מישהו שם ש'לא יעשה את זה וזה לא התפקיד שלו'. אז לקחו אקדח ואיימו עליו, והוא אמר 'בסדר, אני לא עושה את זה'".
עוד שיתף כי בנו עמרי "עבר מקומות והיה בכל מיני מקומות, פעם בבתים, פעם במנהרות. מנהרות עמוקות יותר, קצרות יותר. אבל כל בוקר הוא היה עושה את ההליכות שלו בתוך המנהרות, לשמור על כושר ושפיות".
הוא גם סיפר על האיחוד עם הבנות: "עלמה כל הזמן איתו. רוני קצת מתעלמת. ייתכן שהיא קצת חוששת: 'מה, אבא שוב פעם ינטוש?'. היא גם שאלה בזמנו: 'עמרי עדיין אבא שלי?'. ייתכן שהיא לא יודעת איך לאכול אותו עדיין. ייקח לה זמן. היא תגיע אליו".
לסיכום אמר שעמרי ביקש לאכול סטייק: "הביאו לו שני סטייקים של 400 גרם. הוא אכל את הראשון, ואני אומר לו: 'ויש גם תפוחי אדמה וסלט'. הוא אמר: 'לא נוגע בירקות עכשיו. תנו לי ליהנות מהבשר'. הוא עבר לסטייק השני, אכל חצי, אמרתי לו 'יאללה די, תאכל אחר כך'. אבל הוא היה רעב לסטייק הזה. בניגוד אליי, אני צמחוני. הוא אוהב בשר. הוא טורף. היה תענוג לראות אותו אוכל. היום אני מלא חיוכים".
