"האדם הכי שמח שהכרתי, אהב לחגוג את החיים"
ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל ברוך שגופתו הושבה ארצה, על אופיו המיוחד של אוריאל ז"ל • וגם: ניצוץ של תקווה אל מול הכאב
ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל ברוך שגופתו הושבה ארצה הלילה, התייחסה לתחושות עם אחזרת גופתו של אוריאל ז"ל וסיפרה על האדם המיוחד שהיה.
"קיבלנו את האישור הסופי היום (ד') בשלוש וחצי לפנות בוקר. זה בעצם היה סוג של אישור סופי למה שכבר ידענו אבל לא רצינו להסכים איתו, שאוריאל כבר נרצח ב-7 לאוקטובר ונחטף לרצועה כשהוא כבר לא בין החיים", אמרה.
"אנחנו בעצם עכשיו מתמודדים עם האמת הקשה הזו שהיא מצד אחד כואבת ומציפה את כל הכאב שלנו עוד מ־7 באוקטובר, ממש תחושה שהכול מתעורר מחדש. מצד שני יש איזשהו ניצוץ של תקווה, שיקום שלנו, של המשפחה ושל הילדים, סגירת מעגל, סוף סוף לדעת מה באמת קרה - בלי כל הספקות והשאלות, לקבל תשובות, לקבל מקום שאפשר יהיה ללכת ולבכות, ולהתאבל כמו שצריך וראוי", הוסיפה.
לאחר מכן סיפרה על אוריאל: "הוא היה בן אדם הכי שמח שהכרתי, אהב לחגוג את החיים, אהב ליהנות ולתת, בעל חסד בצורה בלתי רגילה, תמיד אהב לתת, להעניק לכולם, דאג שכולם תמיד ישמחו סביבו, פינק את הילדים שלו, פינק את האישה שלו, דאג לכולם בצורה יוצאת מן הכלל. הנוכחות שלו חסרה לנו בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה. זה בן אדם שכשהוא היה מגיע למקום ידעו שהוא הגיע וזה חסר מאוד מאוד".
מה אתם יודעים שקרה?
"אנחנו יודעים שהוא יצא בין הראשונים מהמסיבה. הוא לכיוון ירושלים בכביש 232. קצת לפני צומת מפלסים ארבו לו המחבלים והוא נרצח במקום ונחטף לרצועה כשהוא כבר לא בין החיים. ידענו בימים הראשונים מהמידע שאספנו, שהוא נורה, הבנו שהוא נחטף, אבל לא ידענו מה המצב שלו, לא ידענו אם הוא פצוע או נרצח. רק כעבור חצי שנה, במרץ, הודיעו לנו על פי מידע מודיעיני שהוא ככל הנראה לא בין החיים, שבעצם הוא נחטף כשהוא לא בין החיים. לנו כמשפחה תמיד הייתה איזושהי תקווה שאולי יש טעות ושאולי הוא כן שרד את זה, לצערנו הרב היום קיבלנו את התשובה הסופית שהוא לא בין החיים".
בהמשך הודתה בכאב: "מצער להגיד את זה, אבל משמח גם שנזכה לקבור אותו. זו פשוט הזיה שזה מה שאיחלנו, להביא אותו לקבורה".
"כשראינו את החטופים החיים חוזרים - הלב התמלא אושר"
לקראת סיום השיחה שיתפה בתחושות על חזרת החטופים החיים: "כמשפחה של חלל כשראינו את החטופים החיים חוזרים - הלב התמלא אושר ושמחה, אבל דווקא כחברת פורום תקווה, אני הבנתי שהמשימה לא הושלמה. ברגע שאנחנו נותנים לחמאס, לפני שאחרון החטופים הגיע לישראל - ואנחנו כבר מאפשרים לו מרחב נשימה, אנחנו בעצם מאפשרים לו להשאיר חללים בתוך הרצועה. צריך לזכור שהמלחמה לא נגמרה, המאבק לא נגמר, אנחנו צריכים להמשיך ולהפעיל לחץ על חמאס עד שאחרון החללים חוזר".
"אנחנו לא יכולים להיכנס לשאננות ולהגיד שאנחנו עכשיו נתונים לחסדיהם של חמאס. אנחנו צריכים להמשיך עם הלחץ, צריכים לעשות כל סיוע אפשרי, לעצור שחרור מחבלים עד עד שאחרון החטופים יגיע הביתה. כל חלל שנמצא ברצועת עזה עומדת מאחוריו משפחה שצריכה לסגור את המעגל ואת זה אנחנו צריכים לזכור. החגיגות לדעתי היו מוקדמות מדי. צריך לחכות עם זה ולראות שכולם חוזרים הביתה", הבהירה.
