"היא הייתה מלמדת אותי לאפות וללוש את הבצק, ותמיד היינו מחלקות לחיילים"
ליטל חלפון, אחותה של ליז אלחרר חלפון ז"ל, על המיזם האמנותי "אח שלי בלב": "מבחינת כל האחים היא הייתה כמו אימא שלנו"
ליטל חלפון, אחותה של ליז אלחרר חלפון ז"ל, שוחחה עם אודי סגל ואלי כהן ב-103fm על המיזם האמנותי "אח שלי בלב", המשותף לעמותת "האחים שלנו" ולמשרד החינוך ומתעד את סיפורי האחים השכולים דרך עיניהם של בני נוער ממגמות אמנות בכל הארץ.
בראשית השיחה סיפרה ליטל על עבודתה במיזם: "אני עובדת עם תיכון קורצ'אק בבאר שבע. זה פרויקט הנצחה לאחותי שבו התלמידות מציירות את השמלה שליז תמיד הייתה לובשת, שמלה פרחונית. היא כולה הייתה מלאה באור. תמיד הייתה לובשת את השמלה הזאת".
"פרויקט נוסף הוא לאפות חלות עם המתכון שלה, שתמיד היא הייתה עושה", סיפרה והמשיכה: "בתור ילדה קטנה היינו אופות ביחד. היא הייתה מלמדת אותי איך לאפות וללוש את הבצק ותמיד היינו מחלקות לחיילים. זה משהו שהיה חשוב לעשות. אז עשינו יחד את החלות, הגענו אני ואימא שלי לתיכון ועשינו את החלות יחד איתן. נסענו לקיבוץ חולית, איפה שאחותי וגיסי גרו, וחילקנו את זה יחד עם שניצלים ויחד עם עוגות ועוגיות. אחותי גדולה ממני ב-18 שנים. אז מבחינת כל האחים היא הייתה כמו אימא שלנו. ממש גדלנו איתה. היינו כל הזמן אצלה בחופשים, איתה בעבודה, היא הייתה מלמדת אותנו המון דברים".
בהמשך השיחה סיפרה ליטל על יום האסון: "בשבעה באוקטובר, כמו כל הארץ, התעוררנו בשעה שש וחצי בבוקר וישר התקשרתי אליה. אני אומרת לה: 'ליזי, איך יש לנו אזעקות בקריית גת? כאילו, מה הקשר?' אז היא אומרת, 'אל תדאגי, יכול להיות שיש משהו קטן. אני נמצאת עם עדי בממ"ד, אין לך מה לדאוג. תעשי טלפון לשאר האחים ותוודאי שהכול בסדר'.
"במקום לעצמה תמיד הייתה דואגת רק לאחרים. אז עשיתי סבב טלפונים והתקשרתי לוודא שכולם בסדר, וחזרתי אליה. דיברתי איתה שוב, עדכנתי אותה שכולם בסדר. ואז היא אומרת לי, "ליטלי, אני צריכה לשמור על שקט. אני לא יכולה לדבר. הכול בסדר?". אמרתי 'כן, כולם בסדר'. וזהו, היא פשוט ניתקה את השיחה. ולא הבנתי בדיוק מה קרה. הסתכלתי אחרי זה בטלוויזיה, ראיתי את הסרטון המפורסם של המחבלים בשדרות, כתבתי לה 'ליזי מה קרה? למה אתם צריכים לשמור על שקט?'.
