החיים בכפר
כיצד נראה היומיום בכפר של אנשים עם צרכים מיוחדים? • יפית ברגיג, מנהלת כפר פרח, ואסנת שבירו, אחות ראשית בכפר, על הקשר עם הדיירים • פרק 03
הכפר הקהילתי פרח מהווה בית פסטורלי לאנשים עם צרכים מיוחדים. איך נראים החיים בכפר? בפרק השלישי בפודקאסט 'עולמם הסודי של ילדי הפלא' בשיתוף רשת פרח לחינוך מיוחד ובהגשת יעל אודם, אירחה את יפית ברגיג, מנהלת כפר פרח, ואסנת שבירו, אחות ראשית בכפר, לשיחה על מציאות החיים בכפר הקהילתי, הקשר עם הדיירים, והשליחות הרבה.
"אנחנו המסגרת הגדולה ביותר בארץ, עם 222 דיירים מגיל 21. המבוגר ביותר בן 80 וחודשיים", סיפרה יפית. "זה נראה כמו בית. גדול, אבל בית. עם הרבה מאוד בעלי תפקידים ועשייה. זה דומה לכפר נוער או קיבוץ. לא כל כך הבנתי איך זה יכול להיראות ככה, עכשיו כשאני שם זה ברור לי למה זה יכול וצריך ויכול להיראות: לא סגור, אלא ירוק ומזמין. זה בעצם בית משותף. הכפר קיבוצי, יש פינות פסטורליות, פינות ישיבה, מרכזי תעסוקה. וכשצוללים אל תוך הבתים באמת יש בית, עם מקלחת, שירותים, מטבחון, פינת אוכל, חדרי שינה, וסדר הגודל משתנה בהתאם לגודל המבנה. יש לנו מחלקות שהן פרופר סיעודי, של דיירים שזקוקים לסיוע מלא, ודירות של דיירים שמתפקדים עצמאית. המטרה היא לחבר דיירים דומים בתוך הדירות. בתוך הכפר הדיירים מקבלים את המעטפת הכוללת - הדיירים צורכים שירותי בריאות בקהילה, ויוצאים לפארק, ויש להם שכנים אמיתיים שמכירים אותם".
"ההמשכיות של הקשר הזה, זה לא מובן מאליו"
עוד הוסיפה: "זה מרגש לשמוע מהמשפחות, במיוחד משפחות שמתרגשות כשקורים דברים מרגשים עם הדיירים שלנו. עבורי, זה לראות את הדיירים שלנו ברחבי הכפר, שמזהים אותי, מכירים אותי, יודעים מי אני ומקשרים אותי, ההמשכיות של הקשר הזה, וזה שזה לא מובן מאליו, לי זה הכי מרגש. שיש להם את העוגנים של האנשים שאוהבים אותם, והם מזהים את זה ומכירים את זה".
"יש לי דיירת, שגם הבנות שלי מכירות את השם שלה בבית ומכינות לה צמידים באופן קבוע", שיתפה אוסנת. "היא חולה במחלה סופנית וצעירה, והיא מתרגשת כשהיא רואה בנים חמודים. יש לה חיוכים מבוישים כאלה. משהו במצב הבריאותי שלה הפך לי את הבטן בפעם הראשונה שקראתי את התיק הרפואי ואחר כך כשפגשתי אותה. זאת הייתי יכולה להיות אני. אנחנו באותו גיל. היא נולדה למסלול הזה, אני למסלול שונה לגמרי. אבל אנחנו לא כל כך רחוקות כמו שזה נראה אולי בהתחלה. אני רואה אותה ובא לי לחבק אותה תמיד. יש זיק של חיות ושובבות בעיניים שלה כשהיא מדברת. אותי זה מרגש. משהו בה מאוד תפס לי את הלב. יש עוד המון כאלה, אבל אני מרגישה קרובה במיוחד".
האתגרים בחיים בכפר
"המדינה לא ערוכה במשאבים המאוד רחבים שהאנשים האלה צריכים. הם אנשים לפני שהם דיירים", אמרה יפית. "אנחנו לא ערוכים לא במרכזי תעסוקה, לא במערכי בריאות, ולא במרפאות כמו שצריך, ומגיע להם לקבל אותם. החבר׳ה האלה צריכים רגישות יתר ופתיחת אופקים. זה לא נגמר בבית־הספר עד גיל 21 בעצם, החיים מתחילים רק אחר כך, וזו המטרה של הכפר: לתת להם את המעטפת הזאת".
בסיום הפרק, הוסיפה שבירו: יש בפרח אנשים ממש טובים וזה הכי חשוב. אנשים שמסתכלים בעיניים, אנשים שרואים אנשים אחרים לא משנה באיזו רמה, אנשים שיודעים לעשות טוב ממקום מאוד נקי וחסר אינטרס, שכל היום מתעסקים בחיים של האנשים הללו".
