אוספים את השברים
כיצד נראה ליווי פוסט טראומתיים? • לינוי בר גפן ומנהלת מערך החונכות באגודה לבריאות הציבור עו"סית נעמה אילני סליי על התהליך המקיף • פרק 05
מלחמת חרבות ברזל הגדילה במוני מונים את מספר הגברים והנשים החיים לצד פוסט טראומה המעיבה על שגרת יומם. בפרק החמישי בפודקאסט 'חומר למחשבה' בהגשת לינוי בר גפן, התארחה מנהלת מערך החונכות באגודה לבריאות הציבור, העו"סית הקלינית נעמה אילני סליי, וסיפרה כיצד מתבצע הסיוע למתמודדים עם פוסט טראומה בישראל.
"אנחנו נותנים את השירות הזה מ־2016, לפני מלחמת חרבות ברזל", סיפרה נעמה. "מה שהיה מאוד בולט זאת הרגשת השקיפות של האנשים שסובלים מפוסט טראומה. תחושה של יש פצועים ויש 'פצועים'. והפציעה שלהם 'קלה', 'סוג של באסה'. אין הרבה אמון בקושי או הכרה בו. גם לפני המלחמה היה תהליך 'שיווקי' של להנכיח את הקושי בפציעות האלה. זה הסתיים באיציק סעידיאן, ואז היו שינויים גדולים. הליווי שמקבלים פצועים קשה הוא מאוד אינטנסיבי, יש קצינה שמלווה. לגבי פגועים נפשית, יש הורים שנאלצים להתמודד עם מצבים מאוד קשים. הצורך בליווי דומה למה שמקבלים פצועים פיזיים. זה משהו שעולה מהשטח. זה עולם שלם של דברים שצריך להתמודד איתם. הרבה עול נופל על ההורים. יש הורים שצריכים להפסיק לעבוד. יש התקדמויות, אבל בגלל שזו נכות שקופה לפעמים, היא מאוד לא שקופה בתוך המשפחה. הצורך ללמד את הציבור צריך לבוא לידי ביטוי בלהנכיח ולהיות שם בשבילי המשפחה, בשביל האדם הסובל. זה הדבר היחיד שהייתי מצפה מהציבור להתאמץ בו יותר".
"פוסט טראומה מתרחשת גם בקרב, אבל גם בסיטואציות נלוות"
בהמשך, ביקשה להבהיר כיצד נראית קשת הפוסט טראומה. "מבחינת לגיטימיות, יש איזו סטיגמה: 'הלום קרב' זה פוסט טראומתי", אמרה תחילה. "אני משתדלת לא להגיד הלום קרב, אבל פוסט טראומה מתרחשת גם בקרב, אבל גם בסיטואציות נלוות. יש הרבה אנשים ששירתו במילואים במחנה שורה שעכשיו חווים התעוררות מסוימת. הם דיברו על זה שלא היה להם מספיק עיבוד ותמיכה, והם עברו חוויות קשות. הם לא נלחמו, אבל עברו חוויות מאוד טראומטיות. יש עוד הרבה דוגמאות למצבים טראומתיים, אפילו תאונה מבצעית, שהאוטו התהפך פעמיים תוך כדי חשש שיירו על מי שנסע בו, זה לא מצב של קרב. אבל הסיטואציה של מבצעיות, החשש, התאונה וחוסר האונים, יצרו טראומה קשה. רוב האנשים שנלחמו בעזה חוו טראומה כזאת או אחרת. ובטראומה צריך לעבד ולטפל, ללא ספק. פוסט טראומה, אוטומטית, לא יפתחו כולם. מדובר בשלבים".
"מה שקורה בפוסט טראומה, הוא שאנשים מאבדים משמעות ותקווה בד בבד", הדגישה. "כשאדם מאבד משמעות, והוא צריך לבנות זהות מחדש, כאן מתרחשת העבודה המשותפת. אצל נשים זה בא יותר בתגובות דיכאון וחרדה. יש פחות מצבים של התפרצויות תוקפניות. רוב האנשים שמקבלים מאיתנו שירות הם גברים, אבל יש לנו גם נשים. בביטוח לאומי יש הרבה נשים שמקבלות הכרה על פוסט טראומה, למשל נפגעות איבה. אבל גם ממשרד הביטחון יש לנו, הן פשוט פחות נשמעות. ולפעמים הפוסט טראומה תהיה על רקע פגיעה מינית והן פחות ייחשפו, מאשר משהו שיש בו יותר "הרואיות". אצל ילד זה הרבה פעמים בא לידי ביטוי ברגרסיה, הסתגרות, הרטבה, חסור רצון להיות חלק מסביבה חברתית. למבוגרים יש עוד פרמטרים תפקודיים. יותר קל לשים ילדים במסגרת טיפולית, הם יותר משתפים פעולה. אצל מתבגרים זה נהיה יותר מורכב. יש לנו הרבה מתבגרים שברגע שיהיה קשר עם חונך זה יהווה גשר לכל שאר היכולות שלו לתקשר גם עם ההורים, גם עם הסביבה המטפלת. לכל שכבת גיל וסוג אוכלוסייה יש המון שוני".
