ורדה רזיאל ז'קונט שוחחה בתוכניתה ב־103fm עם ד"ר עידו הרטוגזון, מרצה בכיר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, ומחבר הספר "משנה תודעה - רשימות מהרנסנס הפסיכדלי", על השינוי ביחס הציבורי לפסיכדליה, על הסכנות, על הפוטנציאל הרוחני והטיפולי, ועל המקום שבו מדע ונפש נפגשים.
תחילה התייחס ד''ר הרטוגזון לפתיחת השיח הציבורי בנושא חומרים משני תודעה, ולשינוי בתפיסת המושג 'פסיכדלי': "אגיד שדברים משתנים, מעניין לשמוע את האסוציאציה על זה, אנשים עבדו בשביל שזאת תהיה האסוציאציה, שזה משהו לא חוקי והזוי, ובו זמנית יש לזה היסטוריה עתיקה שבה זה היה חלק מהמורשת האנושית. בימינו זה משהו יותר מצוי ופופולרי בשיח, ואני שמח לראות שהדברים משתנים. הנה, אנחנו פה מדברים על זה, ואולי עם סיום השיחה המילה פסיכדלי תיראה לך אחרת".
עוד הסביר על המגוון הרחב של חומרים משני תודעה ועל האופן שבו הם עשויים להשפיע: "יש הרבה חומרים שהם משני תודעה, גם אלכוהול וגם קפאין הם משני תודעה. פסיכדליים פותחים הרבה אפשרויות, הם יכולים לקחת אותנו למסעות אינטימיים, של מה שאנחנו מביאים מעצמנו, איזו סביבה אנחנו יוצרים לעצמנו לחוויה. זה גם יכול להיות טיפולי, יצירתי, רוחני, משהו שמחבר בין בני האדם, זו יכולה להיות גם חוויה שלילית".
בהמשך, דיבר על האופן שבו האינטרנט שינה את הנגישות לאותם חומרים: "עברנו בשנים האחרונות טרנספורמציה עמוקה, והדברים האלו יותר בשיח ויותר זמינים בגלל האינטרנט וכל הפלטפורמות שמאפשרות לאנשים למצוא את זה. יש עדיין את אותם חוקים, הכנסת לא שינתה את התקליט, ובו זמנית החומרים עדיין נפוצים. אנשים יכולים להגיע דרך אותם פסיכדליים לחוויות עמוקות, 'חוויות שיא', שמרגישים את הלב בצורה עמוקה, יחסים עם אחרים, לקבל תובנות עמוקות שהן שוות ערך לרגעים הכי מופלאים בחייו של אדם. זאת סיטואציה מעט אבסורדית".
על הסיכונים שבשימוש חסר אחריות אמר: "גם מעבר לזה שהחומרים לא חוקיים, יש בהם את הסכנות שלהם. אם לא ניגשים לזה בצורה אחראית, אז תופעות הלוואי שעלולות להופיע לרוב הן חרדה או פאניקה, גם פסיכוזה יכולה להתפתח. זה לא קורה משימוש יחיד".
לדבריו, "יש בתוך התרבות אנשים שמשתמשים באותם חומרים, הם קוראים לעצמם 'הפסיכונאוטים'. יש בחומרים קשת רחבה של אפשרויות, חיוביות ושליליות. צריך גם לקחת אחריות ולהתייחס לזה בשום שכל, ולחשוב מה אתה עושה".
עוד הציג הרטוגזון את הספקטרום הרחב של החומרים הפסיכדליים ואת תחושת הפתיחות שהם יוצרים: "יש לנו מצד אחד מומחים, יש יותר מחקר בנושא הזה בבתי חולים ובמרכזי מחקר ויש גם מומחים שהם מומחי שטח, שיש להם הרבה ניסיון בדבר הזה".
"יש פטריות, יש איוואסקה, אל־אס־די, אמ־די־אם־איי ועוד", אמר. "מה שמחבר ביניהם הוא הפתיחה של החושים, להרגיש שאני שומע מוזיקה לראשונה, רואה צבעים חדשים. ברמה הפנימית או התודעתית, יש חיבור של רעיונות או יצירתיות, הרגשה שאני חווה את האדם בצורה עמוקה יותר".
בהמשך הסביר כיצד הפסיכדליים עשויים לפתוח פתח לשינוי תודעתי או התנהגותי אמיתי: "אחד מהאופנים שבו מדברים על החומרים האלו הוא כחומרים שמאפשרים פרספקטיבות חדשות, מאפשרים להסתכל על ההרגלים הלא מטיבים שלנו עם הגוף שלנו או עם אנשים אחרים, לקבל איזה שהוא חזון, איך אני יכול להיות אחרת, מה אני יכול לתקן. לקבל חזון שמאפשר לראות את הדברים אחרת ולקבל השראה לשנות אותם".
כמו כן, פירט על השימוש המודרני בקטמין ועל תרומתו לטיפולים נפשיים: "הקטמין הוא לא מהפסיכדליים הקלאסיים, זה חומר שבמקור השתמשו בו כחומר הרדמה. אבל במינונים קטנים הוא עושה דברים שונים: הוא מרגיע ושולח למסעות חזיוניים ומרפאים. אחד הדברים המדהימים הוא שאם אני מרגיש שקשה לי מאוד, ואם אקח תרופה נגד דיכאון ייקח כמה שבועות עד שארגיש את האפקט עם הקטמין, זאת הטבה מיידית. הסיבה שקטמין הוא מרכזי היום היא שבניגוד לפסיכדליים אחרים הוא חוקי, כי השתמשו בו כחומר הרדמה. היום אפשר להזמין קטמין כטיפול לדיכאון, זה צמח ב־20 השנה האחרונות. יש בעולם הפסיכדליים רעיון שחוויה אחת משנה את האדם בצורה טרנספורמטיבית, כלומר מפה ולתמיד, ויש את הסיפורים האלו. בתחילת הדרך של התחום הרעיון היה שבניגוד לנוגדי דיכאון, פה יש אפשרות למשהו שנוגע בשורשים של הסבל והכאב, ומאפשר לי לרפא ולהשתחרר. זה דבר שהוא גם מאוד מעורר השראה ותקווה, וגם צריך להגיד בכנות, שהמודלים של שניים־שלושה טיפולים, זה תלוי במה שאנחנו עושים עם זה".
ד''ר הרטוגזון הדגיש את חשיבות העבודה שלאחר החוויה עצמה: "ככל שאני מביא יותר כוונה מעצמי ונכונות ואחריות, צריך לתת לזה כבוד ועבודה סביב זה, לקחת את התובנות ממהלך החוויה, זה כל ההבדל. בחוויה הפסיכדלית האתגר הכי גדול הוא איך אנחנו מגשרים בין חוויית שיא לבין אחר־כך חזרה לשגרה, ושם יש את אותם דפוסים סביבי ואותם הרגלים, ולכן זה דורש תשומת לב. לדעת לרתום את החוויות האלו בשביל לבצע משהו יותר עמוק".
בסיום השיחה, שיתף את יחסו האישי לנושא: "זה חלק מחיי, זה דבר שמאוד נפוץ בחברה היום, ולי יש את הזכות להיות אדם שגם חלק מהעבודה שלו זה לחקור את זה, ואני יכול להפיק מזה עוד יותר ערך. אני מכיר את צורת העבודה עם זה, אז הסכנה פחותה יותר והידע איך להפיק מזה עמוקה יותר".