עו"ד אורי קורב, לשעבר בכיר בפרקליטות המדינה, ניתח מנקודת מבטו את פרשת הפצ"רית ואת השלכותיה על האמון בשלטון החוק וכן התייחס לאחריותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה
תחילה פתח עו''ד קורב בהדגשת הצורך להמתין לכל העובדות לפני שממהרים לשפוט: "אני רוצה להתחיל מעיקרון, כשאנחנו בוחנים פרשה, במיוחד כשאנחנו לא יודעים את כל הגרסאות, חשוב לזכור שלכל אדם עומדת חזקת החפות. עדיין לא שמענו באופן מסודר את הצד השני. יש פה דברים שנראים רע מאוד, אבל אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. מעבר לכך, מדובר בפרשה רבת פנים. הנושא הראשון הוא ההדלפה, שאלה משפטית אם בכלל מותר לראש ארגון להוציא חומרים כאלה".
קורב טען כי מה שמדאיג יותר הוא אופן ההתנהלות: "הבעיה המרכזית היא לא עצם ההדלפה, אלא הדרך שבה החומר הודלף. זה לא רגיל שדנים על כך בווטסאפ ומחליטים להוציא את זה מתחת לשולחן. גם אם נאמר שמדובר בהוצאת חומרים מותרת, מכאן מתחילה הצרה הגדולה, זה מתגלגל לקשר שתיקה, ומשם מדמים חקירה".
לדברי קורב, הנזק למערכת הביטחון ולאמון הציבור הוא חמור: "אני בטוח שהרמטכ״ל מרגיש נבגד. זו התנהלות לא רק תמוהה ומצערת, זו סוג של פיגוע אסטרטגי באמון הציבור ברשויות האכיפה. ואין לנו רשויות אחרות".
עוד התייחס גם לתפקוד היועמ''שית בהקשה לפרשה: "אני לא רוצה לדבר עליה באופן אישי, אבל צריך לבחון את ההתנהלות מההתחלה. אין לי יסוד לומר שהייתה בסוד העניינים, אבל נעשו שגיאות קשות. יש הדלפה, וגורמים טוענים שהיא מקורה בפצ״ריה, בגלל העיתוי. בשלבי החקירה ברור שהחשד מופנה לרשויות האכיפה עצמן".
קורב תיאר ליקויים חמורים באופן ניהול הבדיקה: "נראה שזה יצא או מהפצ״ריה או מהיחידה החוקרת. במקום לפתוח בחקירה מיידית, גררו רגליים, ורק אחרי עתירה לבג״ץ התחילו לפעול. אבל זו בדיוק הבעיה, לא יעלה על הדעת שסגן הפצ״רית אפילו לא שאל את הצוות שלו אם הם הדליפו. לו היה מגיע גורם חיצוני, הדבר הראשון שהיה עושה הוא לבקש מהם למסור עדות קצרה ולהכחיש. זה לא קרה כי מדובר בחברים ובמנהלת שלו. זאת, לטענתי, הטעות הראשונה של היועצת".
עוד הרחיב על ניגוד העניינים: "היועצת המשפטית עשתה טעות כשהתנגדה לעתירה, ובג״ץ טעה כשהוא דחה אותה. כעת, כשהיא עדיין מעורבת בניהול החקירה, נוצר מצב בלתי אפשרי. גם אם היא רק עדה, היא לא יכולה להיות גם מי שמנהלת את הבדיקה. איך את לא רואה את ניגוד העניינים הזה, שהוא כל כך קיצוני?".
עו''ד הבהיר כי שמירה על שלטון החוק דורשת גבולות ברורים: "דווקא כשאתה שומר סף, אתה חייב לדעת היכן אתה יכול לפעול והיכן לא. ייתכן שרוטמן ולוין טועים ברוב הזמן, אבל אם הפעם הם צודקים ואתה מתעלם, אתה לא מגן על שלטון החוק, אתה רומס אותו, גם מהותית וגם מבחינת נראות. לא ייתכן שאנשים שהיו בלב האירועים ימשיכו לנהל את החקירה".
עוד קרא לחקירה חיצונית: "ייתכן שהפיקוח על הפרשה היה צריך להיות הדוק יותר. לדעתי האישית זו רשלנות, לא משהו חמור מעבר לכך, אבל כדי שהציבור יאמין, זה חייב להיבדק על ידי גורם חיצוני. אני מיודד עם השופטת גרסטל וגם עם שי ניצן, ואני חושב ששניהם שגו בזמן אמת. זה הגיע למקומות לא טובים, והפרקליטות עמדה על הרגליים האחוריות אולי בצורה מוגזמת. גרסטל יכלה לטפל בזה בצורה חכמה ועדינה יותר".
לסיכום, הדגיש קורב את חשיבות העצמאות והיושרה של רשויות האכיפה: "אנשים לא יכולים לחקור את עצמם, וזה הבסיס לכל מערכת אמון. העולם נע לכיוונים קיצוניים ומונע מאינטרסים, ומקומה של האמת הולך ונדחק. אני מקווה שאם יגיעו שלבים שבהם אנשים ייחקרו, זה יהיה רק אם יש לכך הצדקה אמיתית, ולא מתוך רצון לקדם אג׳נדה. אוי ואבוי לנו אם נאבד את הגבול הזה".