רז שכניק אירח בתוכניתו ב-103fm את הזמרת עדנה לב, שסיפרה לו על תחילת הדרך כנערת פלא חיפאית, דרך ימי הזוהר בלהקת פיקוד הצפון ועד להצלחה הגדולה בשנות השבעים.
"ללהקה צבאית הגעתי בלי מבחן", סיפרה לב. "אפי נצר שמע אותי ברדיו ושאל מי זאת האישה הבוגרת הזאת עם הקול העבה מחיפה. ענו לו: 'איזה אישה? היא לומדת בגימנסיה".
נצר הלחין לה שיר למילותיו של יורם טהר לב - 'כומתה אדומה', שיצא ב-1966:
לב מכירה היטב הופעות בצל מלחמות. מלחמת ששת הימים תפסה אותה עד גדות הכינרת, מופיעה בפני חיילים. "הופעתי ערב מלחמת ששת הימים בדגניה. אני הייתי מוכרת כבר, מי שפתח היה מייק ברנט. כל תקופת הצבא שלנו הייתה תקופת מלחמת ההתשה".
היא הייתה כוכבת להקת פיקוד הצפון בשיאה. "בתקופתנו שכיגאל בשן ודודו דותן היו בלהקה, אנחנו היינו במקום הראשון ולא להקת הנח"ל, למרות שהם עבדו עם אנשים נהדרים". היא הביעה צער על כך שלא נותרו הרבה עדויות מימי הזוהר של הלהקה. "ההסרטות של להקת הנח"ל משודרות כל הזמן. שאלתי פעם את דודו דותן למה לא מראים את הסרטים שלנו, והוא ענה שהקליטו על הסרטים שוב, הכול נגוז".
לב הייתה כוכבת מגיל צעיר. "היות שהופעתי עם גיטרה בגיל מאוד צעיר, המעבר לא היה קשה. אין אזור טבעי יותר בשבילי מהבמה. כבר בגנון הייתי השמש של החנוכייה, ידעתי מגיל צעיר מאוד שאני זמרת", אמרה.
במקביל לשירותה הצבאי, לב לא נטשה את הבמות גם במסגרת האזרחית. "זו תקופת הדיסקוטקים. היה אסור לנו להופיע באופן מקצועי, כולנו ננזפנו. הורדנו ראש, והלכנו להופיע שוב ברמלה ובנתניה. כל הצבא חרשתי את הארץ, וכבר אז הייתי מפורסמת".
"הסולו השני שלי בתוכנית השנייה היה 'רגע לפני'. הוא היה להיט אדיר. את השיר כתבו אהוד מנור ונורית הירש. בתקליטון שהקלטתי בגיל 17, הם כתבו לי שני שירים. זה היה כמו לזכות בלוטו".
על מנור סיפרה כי "אהוד היה נפש מיוחדת במינה, איש רגיש. הוא תמיד דיבר איתי כדי לקחת ממני משהו, הוא היה סופר רגיש, אחד ומיוחד במינו".
לאחר הצבא הקריירה של לב הגיעה לשיא. "שנות השבעים המוקדמות היו השנים הכי טובות שלי, זכיתי פעמיים בפרס כינור דוד והופעתי בכל הפסטיבלים".
בשנת 1973 זכתה בפרס כינור דוד והוכתרה כזמרת השנה. "זה היה הגראמי של זמנו", אמרה. בפסטיבל הזמר באותה השנה, ביצעה לב את השיר 'את ואני נולדנו בתש"ח'. מתברר שהשיר זכה שלוש פעמים. "הוא זכה בשלוש הערים הגדולות: בחיפה, בתל אביב ובירושלים. הופענו שלוש פעמים בפסטיבל, זה היה פורמט יפה".
"יגאל בשן, חברי, ידידי ואח שלי, ומוטי גלעדי כתבו לי אותו", סיפרה. "הם היו בארצות הברית, ואמרו: בואו נכתוב שיר לעדנה. כשהכריזו על הפרס הראשון קראתי ליגאל לבוא לידי מאחורי הקלעים, כך שבעיתון הופיעה תמונה של שנינו על הבמה".
לב עשתה חיל גם בפסטיבל שירי הילדים. על שירה הזוכה מתוך הפסטיבל השלישי סיפרה: "זה היה בהיכל הספורט ביד אליהו. באותו יום אחי רני לב התחתן בחיפה. גמרתי לשיר ורצתי מהר להחליף לביגוד היותר שמרני לחתונה שלו. הייתי בדרך למונית, ועצר אותי מיקי פלד המפיק של הפסטיבל. הוא שאל אותי לאן אני הולכת. עניתי לו: לחיפה, אחי מתחתן. הוא אמר לי: 'את לא הולכת לשום מקום, כנראה זכית במקום הראשון'. חיכיתי עד הסוף, שרתי את השיר הזוכה בסוף, ובמונית החלפתי בגדים. כל חיפה חיכתה שעה שלמה לאחות של החתן שתגיע".
לב כיכבה גם בפסטיבל הזמר החסידי ב-1970. "ידיד נפש זה כבר המנון". באופן מוזר, השיר לא זכה באחד מהמקומות הראשונים באותו פסטיבל. "היה סיפרו שהחליפו בין הקופסאות. זה לא מאושר, אבל סיפרו לי אחר כך שמישהו שם עשה הסכם", גילתה.
"לא מזהים אותו איתי יותר. היום כולם סביבי לא יודעים מזה, זה היה פותח את השידורים בטלויזיה הישראלית בזמנו בערוץ היחידי. במשך השנים אנשים כבר לא זכרו מי המבצע המקורי, והוא הפך לנכס צאן ברזל".
לב מקפידה לבצע אותו בכל הופעותיה. "שרתי אותו מיליונים של פעמים. זה נכון לגבי כל שיר, זה כל יום קורה מחדש. כשאני שרה שיר אני מתרכזת במשהו מסוים בו. הקהל חדש, ההגשה חדשה והמחשבה על מי שאתה שר גם כן".
באמצע שנות השבעים היגרה מעבר לים. "הופעתי בין 1976 ל-1980 בארצות הברית. חבר שלי, דיוויד ברנר, שהיה המחליף של המנחה ג'וני קרסון, שאל אותי למה שלא אופיע באנגלית", אמרה לב. "אין זמר שלא ראיתי בלייב, חוץ מאלוויס. הספקתי להראות את הסוויטה שלו בלאס וגאס דרך דיוויד, אבל הוא מהיחידים הגדולים. ראיתי שם את פרנק סינטרה, פול אנקה, טום ג'ונס, שר".
"אלה היו ארבע שנים שעבדתי קבוע עם ביקורות שמעולם לא קיבלתי פה בארץ. הייתי המופע הפותח של דיוויד בהופעות שלו באנגלית. תמיד סיפרתי שאני ישראלית. חייתי שם איתו", סיפרה.