התמכרות למסכים
המאזינה שאלה: "הבן שלי בן 8 מכור לפיפ"א, איך עוצרים את זה בלי מלחמות?" • דליות: "קודם כול להבין שזה לא עניין של כוח רצון. זה עניין ביולוגי"
מאזינה פנתה למיכל דליות וסיפרה על בנה בן ה־8, שכמעט כל מחשבותיו מרוכזות במשחקי מחשב, בעיקר בפיפ"א. אחרי בית הספר הוא רץ למחשב, מתקשה להתנתק, וכשמבקשים ממנו לעבור לשיעורים או להתקלח, הוא מתוסכל, בוכה ומתקשה להתרכז.
שאלת המאזינה: "הבן שלי בן 8, ילד אמצעי, והוא מאוד אוהב לשחק במשחקי מחשב, בעיקר פיפ"א. אחרי שהוא חוזר מבית הספר הוא ישר לחוץ לשחק. אני מנסה לשמור על סדר יום, נותנת לו לשחק שני משחקים ואז לעבור לשיעורי בית, אבל הוא מתעצבן, בוכה, לחוץ, ורק רוצה לסיים מהר כדי לחזור לשחק. מה עושים?".
תשובתה של מיכל דליות: "חשוב להבין קודם כל שמה שקורה כאן זה לא סתם התמכרות רגשית, אלא תהליך ביולוגי אמיתי במוח. המסכים, ובעיקר המסכים הקטנים (טלפון, טאבלט, מחשב), משפיעים על המוח בצורה חזקה בהרבה מהטלוויזיה. כשילד משחק, במיוחד במשחקים מהירים ותחרותיים כמו פיפ"א, המוח שלו מוצף בדופמין, זהו חומר שגורם לתחושת הנאה והישג. המוח, שמתרגל לקבל את הזרם הזה של דופמין, מתחיל 'לדרוש עוד'. ולכן, כשהילד יוצא מהמשחק, הגוף שלו ממש אומר לו: 'אני רוצה לחזור לשם מיד!'. תדמייני בלון שמתמלא ואז את באה ואומרת לו: 'עכשיו תכין שיעורים'. הוא לא מסוגל. לא רגשית, לא הורמונלית, ולא קוגניטיבית. אין לו שום סיכוי אמיתי להתרכז".
עוד המשיכה: "מה אפשר לעשות? קודם כול להבין שזה לא עניין של כוח רצון. זה עניין ביולוגי, ולכן ההורים צריכים לקחת החלטה ברורה ונחושה. הייתי מציעה לומר לו משהו בסגנון 'אנחנו עושים ניסיון משפחתי, שבוע בלי פיפ"א. אני אסביר לך למה, קראתי על איך זה משפיע על המוח, וזה פשוט לא בריא'. ההורים הם אלה שקובעים את הגבולות, לא הילד. המוח של ילד בן 8 עדיין לא בשל כדי להבין השלכות, החלק שאחראי על קבלת החלטות מתפתח רק בסוף שנות ה־20 לחיים. כלומר, זה לא משנה אם הוא מתווכח או מתנגד, זו החלטת הורים. אפשר כמובן לשוחח איתו, להסביר, לשתף, אבל הקו צריך להיות ברור ועקבי, אתם אחראים לבריאות הרגשית והמוחית שלו".
