"'אני לא רוצה את אבא או את אימא!"
המאזין על בתו הפעוטה: "דבוקה לסבתות ובוכה כשהן הולכות, איך להתמודד?" • דליות: "לא להיעלב ולא להתרגש מדי מהבכי"
המאזין סיפר למיכל דליות על בתו בת השנתיים ושמונה חודשים, שמגיבה בעוצמות רגשיות גבוהות כשסבתותיה בסביבה. היא קשורה אליהן מאוד עד כדי כך שכשהן הולכות היא בוכה, צורחת ומסרבת להישאר עם ההורים.
שאלת המאזין: "יש לי ילדה בת שנתיים ו־8 חודשים, ילדה מקסימה עם המון אופי. יש לה שתי סבתות מאוד דומיננטיות, וכל פעם שהן בסביבה היא נצמדת אליהן, לא רוצה אף אחד חוץ מהן. כשאני או אשתי נכנסים הביתה היא מתחילה לבכות, כאילו מבינה שנגמר הזמן עם סבתא. כשהסבתות הולכות זה מלווה בצרחות ובכי, 'אני לא רוצה את אבא או את אימא!'. מה עושים?".
תשובתה של מיכל דליות: "אני קוראת לילדות כאלה 'ילדות של תשוקה', הן חיות בעוצמות. אוהבות מאוד, כועסות מאוד, מרגישות הכול במלוא העוצמה. זה אומנם מאתגר, אבל גם מדהים, כי זו ילדה עם לב גדול שמרגישה כל דבר עד הסוף. קודם כול, חשוב להבין שהיא לא יכולה בלעדיכם, אתם ספקי החיים שלה. גם אם באותו רגע היא רוצה את סבתא, זה לא בא במקום האהבה אליכם. אל תיעלבו. באמת צריך לזרוק את ה'נעלב' החוצה מהלקסיקון ההורי. ילדים בגיל הזה חיים בכאן ועכשיו. כשהיא אומרת 'אני רוצה את סבתא', היא מתכוונת לזה רק באותו רגע. אין פה השוואה או דחייה. זה לא אומר שהיא לא רוצה את אבא ואימא, היא פשוט רוצה להמשיך את החוויה הנעימה שהייתה לה עם סבתא. במקום לנסות לשכנע או להתווכח, אפשר פשוט לחבק. אפשר גם לומר ברוגע 'עכשיו סבתא הלכה, אני כאן, רוצה חיבוק?'. בנוסף, בגיל הזה מתרחשת קפיצה קוגניטיבית, היא מבינה שיש לה רצון משלה. זו התחלה של עצמאות, וההתנהגויות האלה הן הדרך שלה להראות לכם שהיא ישות נפרדת".
עוד המשיכה: "מה כדאי לעשות? לא להיעלב ולא להתרגש מדי מהבכי. זו לא הצהרת אהבה או שנאה, זו תגובה רגשית. לתת תחושת בחירה, למשל - 'את רוצה שנשחק בקוביות או נקרא ספר?', שתי אפשרויות שההורה מקבל בכל מקרה. להציב גבולות בעדינות, גם אם היא בוכה, להישאר רגועים ועקביים. בסופו של דבר היא תלמד שהאהבה לסבתות קיימת, אבל גם אתם שם בשבילה, ותמיד תהיו הכתובת הבטוחה שלה".
